"ראה אנֹכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", פותחת התורה בפרשתנו, ומבארת: הברכה תהיה בשמיעה אל מצוות ה' ובעקבותיה יגיע גם שפע גשמי, הקללה, חלילה וחס, כאשר לא שומעים למצוות התורה.
אלא שעלינו להבין: "ראה"? כיצד רואים ברכה וקללה? יתרה מזו, התורה בעצמה מדגישה ששתיהן תלויות ב"שמיעה" אל מצוות ה'. מדוע הלשון היא "ראה"?
כשדפדף רמי באותו בוקר בעיתון היומי, בעת שאכל ארוחת בוקר טרם צאתו לעמל יומו, גילה שטר של 200 שקלים. בתחילה חשב רמי שזהו גימיק פרסומי של העיתון. אבל השטר היה אמיתי, חדש, מגוהץ. רמי החליט לנסות: הוא השתמש בשטר בעת שערך קניית ערב במכולת השכונתית והמוכר לקח את השטר בלי למצמץ.
למחרת בבוקר פותח רמי את העיתון מעשה שגרה, בלבו מהבהבת התקווה כאותם אנשים שמצאו כסף בקרן רחוב ותדיר כשהם עוברים שם שוב הם מייחלים: אולי נמצא עוד פעם דבר-ערך. תקוותו לא נכזבה. בעמוד 10 נח לו שטר חדש, בערך נקוב של 200 שקלים.
ביום השלישי כבר חיכה רמי לעיתון בפתח הבניין בשש בבוקר, הוא דפדף לעמוד 10, שם נח לו בשלווה השטר, ממתין לו רק שייקח אותו.
לאחר שבעה-עשר יום העיתון הגיע ללא השטר. גם לא בעמודים האחרים… 'אולי התבלבל מחלק העיתונים והניח את העיתון בתיבה אחרת', חלפה מחשבה בראשו. הוא ירד לתיבות הדואר, שם פגש את מר שניידר הקשיש מוציא עיתון מהתיבה שלו. רמי ביקש סליחה והוציא בעדינות את העיתון משניידר הזקן, הצצה חטופה בעמוד 10 גילתה את השטר הצבעוני. הוא מלמל אי-אלו מילות התנצלות, הניח את העיתון שהגיע לתיבתו בידו של הזקן וברח לדירתו.
השכנים כבר למדו לאט לאט, משך 12 שנה תמימות, רמי מהקומה השנייה הוא אדם נוח, טוב לב ולפי מראה השקיות שקונים הוא ובני משפחתו – הוא גם אמיד. כל זה טוב ויפה עד שהוא חושב שלקחו לו את העיתון. ברגע שגילה רמי שהעיתון "שלו" הוחלף, לא ניתן היה להכיר אותו. כיון שהעיתונים זהים, הניחו לו השכנים מדי פעם להחליף עימם את העיתון, אם ראה לנכון, בשלו.
באחד הבקרים, ליד התיבה, נפל העיתון מידו, הוא התכופף להרים. נעל שחורה ומבריקה הונחה על העיתון ומנעה ממנו להרים אותו. רמי התקומם: "תזיז את הרגל, זה העיתון 'שלי'".
מעליו נשמע הקול: "אכן, העיתון שלך, אתה משלם את דמי המנוי. אך השטר – שלי. האם עלה בדעתך אי פעם להודות לי על הכסף שאתה מקבל ממני? שמת לב שלצד השטר היומי מופיעות לעיתים בקשות? קיימת אותן? טרחת לקרוא אותן בכלל?"
כפי שמבינים הנכם, משל הוא זה. משל נוקב.
והנמשל לצידו: אנו מקבלים מדי יום את הנשמה בחזרה לגופנו. יש לנו איברים שמתפקדים ואנו מבצעים פעולות שונות. זהו חלק קטן מהשטר שבורא העולם מעניק לנו כל יום במתנה.
כאשר חלילה חסר לנו משהו, אנו מתקוממים: זה שלי! לקחו לי!
בורא העולם לא מחפש חלילה לקחת, הוא רוצה לתת עוד ועוד. אדרבה, תקיים את בקשותיו, תודה לו שבראך, והוא מצידו יעניק לך ככל שרק תוכל להכיל.
