1. ״מה בעצם רוצה נפתלי בנט״? זאת שאלה שרבים רבים דשים בה, מלבנים בה וטוחנים אותה עד דק. מי שקורא עיתונים ובעלי טורים בסופי שבוע מאז יום הבוחר מקבל את הרושם שכל ההתנהלות של האיש – מהחל ועד כלה – מרוכזת בהכשרת הקרקע להליכה לממשלת רוטציה עם לפיד; האמירות החוזרות ונשנות כי ״הליכוד יכול לספור את אצבעותיה של ימינה לטובת הקמת ממשלה ימנית״, התדרוכים שסמוטריץ׳ מכשיל הכל, האופי היומרני והמהמר של בנט ובעיקר בעיקר, הסירוב להצביע עם בלוק נתניהו על אופן חלוקת הוועדות בוועדה המסדרת.
בשבוע שעבר כתבתי כאן מדוע לדעתי היתכנותה של ממשלה שתשתרע מאיילת שקד עד איבתיסאם מרעאנה שוכנת אי שם בעולמות אחרים. מדוע בעולם שבו אנחנו חיים, באקלים הנוכחי, בהוויה הישראלית של 2021 – אין לזה סיכוי ממשי. לאור הסירוב הנחרץ של סמוטריץ׳ לתמוך בממשלה שרע״מ תורמת בוריאציה כלשהי לכינונה – גם סיכוייה של ממשלה בראשות נתניהו לא גבוהים במיוחד. נשארנו עם הסיפור האמיתי והוא ביטול הפריטטיות. הצבעה אחת בכנסת לביטול חוק החליפים. זה לב העניין. והסוגיא הזו שזורה עמוק בתוך קרב המוחות שמתנהל בין בנט לנתניהו, וכדלהלן.
2. נתניהו חושד שבנט עדיין שומר על אופציית הרוטציה עם לפיד. מדוע? זה פשוט: קודם כל, כי הוא מבין את גודל הפיתוי ואת עוצמת ההתחבטות. גם הוא היה מתלבט בזה רבות (עם נטייה לעשות את הצעד הדרמטי). שנית, אם באמת לא היתה ליו״ר ימינה שום כוונה ללכת עם הצד השני, הוא היה קורא לסער באופן ישיר לבוא ולהצטרף לנתניהו. מכך שכל המסרים והתדרוכים הופכים את סמוטריץ׳ לאשם (״יש כאלה שקוראים לעצמם ימין, שאין להם שום בעיה לגרור את מדינת ישראל לעוד מערכת בחירות נוראה והכול בשם אידאלים נשגבים״) ומכך שבנט משדר שאין לו שום בעיה להיתמך ע״י רע״מ – אפשר ללמוד שהכל נע בתוך מצג השווא שמנסה בנט להעביר, אליבא דנתניהו, להקים ממשלה ימנית, אבל לא פחות חשוב, יש כאן ניסיון להשתמש ברע״מ או מי מהנציגות הערבית להימנעות בממשלת הרוטציה (בתואנה ש״גם נתניהו רדף אחריהם״).
או במילים אחרות: מהעובדה שהיעד היחיד אותו בוחרים לצייר ב״ימינה״ הוא סמוטריץ׳ ולא סער, והאצבעות הכביכול חסרות הן של רע״מ (בשל הוטו של ״הציונות הדתית״) ולא של ״תקווה חדשה״ – משמע שבנט וסער מתואמים במידה כזו או אחרת והראשון מעדיף את הממשלה בראשותו. שהלא אם יתייג עכשיו את סער כאשם: א. היאך יצדיק את ההליכה איתו בהמשך הדרך. ב. יחזק הפעלת לחץ על סער שהוא עצמו – כלומר בנט – לא באמת מעוניין בה בעקבות החתירה לממשלה יחד עם ״תקווה חדשה״.
אבל אם על זה אפשר לענות שאלו הם חישובים שמתחילים ונגמרים ברטוריקה, יש עוד משהו שגורם לנתניהו לחשוד ברצינות במי שעבד תחתיו כיו״ר אופוזיציה, וזה מבחן המעשה. מבחינת נתניהו, כל עוד בנט נמנע מלתמוך בביטול הפריטטיות, זו עדות – אולי לא מובהקת, אבל עדיין עדות – שאופציית הממשלה עם לפיד על השולחן. הסיבה נעוצה בקונסטרוקציית החילופים שהנודסה אשתקד: החוק קבע אז בהוראת שעה את ההסדר הפריטטי, אבל לא הגביל אותו לכנסת מסוימת. כלומר, בניגוד לסעיף שמבטל את שריון הביטול ב-70 ח״כים בכנסת ה-24 ואילך, ההסדר הפריטטי – כהסדר, כאופציה – יכול לחול מעבר לכנסת ה-23. המשמעות ברורה: במידה ובנט חותר לממשלה פריטטית עם לפיד (תנאי שלכאורה מציב בנט כבסיס לכניסה; שוויוניות) – יש לו את היכולת החוקית להשתמש בחוק הנוכחי בכדי להחיל על עצמו את הפריטטיות (דהיינו יש אפשרות לבחור בין החלת ממשלה רגילה להחלת ממשלה פריטטית). במקרה כזה מספיקים לו רק 58 אצבעות, רוב להשבעת ממשלה, ולא 61 (במצב בו הפריטטיות מבוטלת ורוצים לחוקק אותה מחדש – חייבים 61). מה שיחסוך ממנו תמיכה אקטיבית ממש של הח״כים הערבים (אם כי בקונסטלציה שבה ריבלין מחזיר את המנדט לכנסת הוא יצטרך בין כה וכה שלוש חתימות של נציגי המגזר. זו הסיבה שמן הסתם יחתרו שם, אם וכאשר, לקבלת המנדט מהנשיא ולא מהכנסת).
עכשיו תראו, נתניהו לא טיפש. הוא מבין שיש גם דרך אחרת להסביר את חוסר הרצון של בנט לתמוך בביטול הפריטטיות (למשל: העובדה שתמיכת ״ימינה״ במהלך כזה תגדע סופית את העמימות במקרה של בחירות חמישיות). ועדיין, התשלובת של מידת הפרנויה שטבועה באיש והעובדה שההסדר הפריטטי קיים יוצרת פחד וחרדה ונוטעת את החשד שבנט עדיין שומר על התרחיש שיוציא אותו מבלפור.
מבחינת נתניהו, כפי שנכתב כאן בעבר, ביטול הפריטטיות גם מהווה נתיב פונקציונלי להקמת ממשלה. חשבו רגע על הקושי של עריק פוטנציאלי לחצות את הקווים שעה שבנובמבר הקרוב בני גנץ מתיישב על כס ראש הממשלה. הרי אם ירצה להסביר את הכניסה שלו בכך שנתניהו מסוגל ללכת גם למאה מערכות בחירות ולכן חייבים לשים לזה סוף – יאמרו לו: ״אתה טועה. יש תאריך שבו נתניהו עוזב את תפקידו״. נתניהו מבין היטב שמלאכת השגת עריקים – מלאכה שגם ככה קשה עד כמעט בלתי אפשרית – תוקל במעט אם תנוטרל הפריטטיות. הוא מבין את העליהום הציבורי, את הכתם העמוק ואת ההוקעה הקולקטיבית שעריקות מביאה עמה. הוא צריך לספק לעריק הצדקה של ממש לעשות את הצעד. רק אם יגדע את ההסדר שאמור להעלות את בני גנץ לשלטון, ורק אם ינפץ את שעון החול לקראת נובמבר הקרוב (שעון שתלוי בקיומה של הפריטטיות) – יצוף איזשהו סיכוי לשכנוע עריקים.
קחו למשל את בני גנץ. איזו מוטיבציה יש לו להיכנס בזמן שבחירות חמישיות מקדמות אותו עוד צעד לעבר בלפור. אדרבא, יש לו את כל הסיבות בעולם שלא תקום ממשלה. רק אם נתניהו יאיין את חוק החליפים ובעצם ירסק את תקוותו להיות ראש ממשלה בעוד כחצי שנה – תחלוף בראשו מחשבה רצינית להיכנס תחת נתניהו.
3. בניגוד לחששות של נתניהו, קיימת אופציה נוספת להסביר את הלך רוחו של בנט. ייתכן מאוד שהמטרה הגדולה שלו – דווקא בשל הבנתו כי ממשלה כנראה לא תקום ודווקא בשל הפנמתו את המצב הכאוטי – היא למצב את עצמו כמבוגר האחראי ולשדר לציבור שמצידו מוצו כל האופציות, הכל כולל הכל, בשביל למנוע בחירות נוספות. יש בכך מבוא הגיוני לעמוד על ההתנהלות שלו. הוא משחק על שני הצדדים כדי לייצר מצג לפיו הוא הסכים ללכת לממשלה, כל ממשלה, גם עם המרכז-שמאל, ולו בכדי למנוע סבב חמישי. זה מקנה לו דימוי של איש רציני ונמרץ שתמרן ותיזז בכדי לסיים את הסאגה. כלומר, התזה הרווחת, כפי שציינו בהתחלה, גורסת שבנט עושה את כל הפעולות האפשריות (נפגש באופן תכוף עם נתניהו) ומפזר את כל ההצהרות הרלוונטיות (״בחירות נוספות הן אסון״, ״סבב חמישי זה פשע״, ״אויבנו יראו בכך סימן להתפרקות״) בכדי להכשיר את אופציית הרוטציה והפריטטיות עם לפיד. אבל אפשר – ולטעמי זאת הדרך הסבירה יותר – להסביר שבנט שרוי כל כולו בהטמעת נרטיב לפיו אין אבן שהוא לא הפך (מלבד חציית קוים אדומים מבחינתו, כמובן) בניסיון לכונן ממשלה בישראל. בהיעדר הילת הקורונה, בהיעדר ה״לא פרנסה לא מעניין״ – זאת כנראה האופציה היחידה שנותרה עבורו.
זה גם נותן טעם לתדרוכים הקבועים נגד סמוטריץ׳. מעבר לעניינים האישיים, יו״ר ימינה מבין שבבחירות חמישיות תתחולל ככל הנראה מלחמה של ממש על דעת הקהל בגבעת שמואל, פתח תקווה ושלל איזורי הקו הירוק. הוא מבין שמי שהולך לצאת עליו ב-180 קמ״ש בניסיון לקטוף את עמדת המנהיג הבלתי מעורער של הציונות הדתית הוא סמוטריץ׳. בעוד החרד״לים שרובם אדוקים יותר ינהרו אחר שר התחבורה לשעבר, בנט יחפש את לבם של הליברלים, הפשרנים, הפרגמטיים יותר שמסוגלים לשמוע ולחיות עם אופציות יצירתיות שימנעו את הטרללת האין סופית. אולי גם על הדרך ילקט קולות של אנשים מבולבלים מהמרכז שמשוועים לגדוע את הסבבים הבלתי נגמרים.
אגב, הערת ביניים: אפשר לזהות אצל בנט הרבה פעמים שברגע שיש איזשהו משבר – הוא מתגייס טוטאלית, כשכל כולו מלא תחושת שליחות של בחור צעיר, בניסיון לסייע (בהצלחה או שלא, תלוי בעיני המתבונן). וגם כאן, לא מן הנמנע שדווקא בתוך ההזיה שנקראת בחירות חמישיות, ואשר אין כמוה כדי לתאר את גודל המשבר, הוא ינסה לפלס איזשהו נתיב להנחלת דמות אחראית (מצד שני, אם יתוייג – והוא יתוייג – כמי שהיה בידו להיות ראש ממשלה וסירב בשם עקרונות לעשות זאת – קשה לראות אותו מצליח במשימה הזו). יכול להיות גם שהוא מאמין שעצם העובדה ששמו נטחן באולפנים ובעיתונים כמועמד טריוויאלי לראשות ממשלה תעלה את מניותיו האלקטורליות. הוא אולי מעריך שעצם העובדה שהוא עמד במרכז העניינים לאורך כל התקופה שבין הבחירות הרביעיות לבחירות החמישיות תקנה לו פופולאריות יתר.
4. כעת נשוב לסיכויים שבנט יתמוך בביטול הפריטטיות.
אין בכלל ספק שברגע שתתאדה הפריטטיות – הפרוזדור לקומה ה-14 בקריה יהיה קצר עבור בנט. תיכף ומיד לאחר שיעבור הביטול בכנסת, גנץ יסולק, אשכנזי יודח, חילי טרופר יפוטר, והאולטימטום האפשרי של כחול לבן יימחה כלא היה. לכן, על פניו, ככל שלא תקום ממשלת רוטציה עם המרכז שמאל – קל יותר להעריך שבנט ייענה להצעה. בכל זאת, הוא מקבל לידיו נתח מכובד מגלריית התיקים שהחזיקה בה עד אותה שעה כחול לבן. אבל יש גם מספיק סיבות לחשוב שבנט ישלול תמיכה במחיקת הפריטטיות.
בנט מבין שנתניהו מבין רק כוח. ואך ורק כוח (וזו הסיבה שכנראה לא יתמזג כעת עם הליכוד. רק עם סיעה עצמאית הוא יקבל השפעה אמיתית). יכול להיות שהוא עושה חישוב כזה: אם הולכים לבחירות חמישיות – המשמעות במקרה כזה היא שתרחיש חילופי הגברא במשרד רה״מ מתהדק סביב צווארו של נתניהו. לכן עדיף לי להשאיר את הפריטטיות על כנה, ובכך להצמיד את נתניהו עוד יותר לקיר. בתום הבחירות החמישיות הוא לא רק יזמין אותי לבלפור – הוא גם יכין לי גיגית מים חמים לשכשך בה את רגליי. בקונסטלציה מסוימת, יש אפילו סיכוי שאסחוט ממנו רוטציה. הוא יהיה כבול. הוא יהיה מוכרח להתפרק מהנכס העיקרי שלו (אם כי אם בנט מכיר את הנפשות הפועלות באמת – הוא יבין שבבלפור יעדיפו כבר את גנץ לעומתו).
מנגד, אם הפריטטיות תעבור מן העולם, גם אם אהיה שר הביטחון – האיום העיקרי על נתניהו יוסר. הוא אמנם יצטרך אותי, אבל הרבה פחות ממה שהוא צריך אותי במצב בו גנץ כפסע מכניסה. בנוסף, יאמר לעצמו בנט, אם אתמוך בביטול הפריטטיות, ואקח תיקים מיד לאחר מכן, הדבר יפגע בי קשות בקמפיין העמימות בסבב 5, ביכולת ליצור בידול ביני לבין נתניהו ובמסרים שיבקשו לתקוף אותו (״זחלת לנתניהו״, יאמרו לו).
מצד שני, אפשר לבוא ולומר דבר אחר. בנט מבין שמה שישיג בימים אלה – ישיג בדיוק לאחר הבחירות חמישיות. הרי רוטציה הוא לא יקבל, ואת שורת התיקים המוצעים לו עכשיו – הוא יקבל גם אז. ואם בין כה וכה נכנסים למשרד הביטחון במהלך החודשים הקרובים – למה לא להיכנס כבר עכשיו? באשר לפגיעה בקמפיין בבחירות מס׳ 5, יוכל להשתמש בקלפים שיש בידיו כדי לומר לציבור הבוחרים: הנה תראו, נתניהו מבין רק כוח. הסיבה שהוא נתן לי את משרד הביטחון, והסיבה שאני עומד לפניכם עכשיו עם הטייטל ״שר הביטחון״ – קשורה לדבר אחד ויחיד: כי הוא היה חייב אותנו. תנו לנו את הכוח גם עכשיו כדי להמשיך לחלץ הישגים.
מצד שלישי, אפשר לחשוב על נתיב נוסף: גם אם בנט להוט להיכנס למשרד הביטחון – הוא מעוניין לשמור על אופציית הפריטטיות לאחר הבחירות החמישיות. אולי אז ישתנו דברים, המספרים יתכנסו אחרת, תזוזות יירשמו. על כל תרחיש שלא יהיה – הוא צריך את זה בעתיד (ויכול להיות שהוא סבור שמה שפחות לגיטימי עכשיו – ממשלת רוטציה עם המרכז-שמאל – יהיה יותר לגיטימי ככל שהטרללת תעמיק).
מצד רביעי, שוו בנפשכם שבנט לא יסכים לבטל את הפריטטיות: הוא עשוי לתת פה לנתניהו קמפיין על מגש של כסף במידה וניגרר לבחירות נוספות. נתניהו יתייג אותו כמי שאחראי להימצאותו של גנץ במשרד המשפטים, יצייר אותו כאדם לא אחראי שסירב להסיר את הרחיים הפריטטיות ויתפור עליו מסרים לפיהם יש לו חלק בשיתוק הממשלתי (״יכול היה לפתור את זה בהצבעה אחת ולהחזיר את היכולת לקבל החלטות במהירות״). האם בנט לא יחשוש ממחיר אלקטורלי?
בנקל לשער כי במהלך פגישותיהם הדגיש נתניהו כו״כ פעמים בפני בנט את המצב הכאוטי בו החיסונים תקועים הודות למחלוקות פוליטיות. תיאר לו את עוצמת האבסורד, את השיתוק המוחלט, את חוסר היכולת להתנהל ודיבר על לבו בהתחננו שגם אם לא תוקם בסוף ממשלה – לכל הפחות יבוא איתו למהלך של ביטול ההסדר הפריטטי (נתניהו משווע לתיק המשפטים, בו הוא רואה אינטרס נעלה לביצוע כמה מהלכים שיעזרו לו לתמרן בין הזירה הפוליטית לזירה המשפטית. הוא יעשה הרבה כדי שזה יקרה כבר עכשיו).
הדילמה של בנט לא פשוטה. מה שלא יהיה, די ברור שאם יבוצעו מהלכים כאלה ואחרים – הם יבוצעו רק בסמוך לפיזור הכנסת. גם כדי לבחון את כל האפשרויות, גם כדי לשמור על קלף מיקוח טוב מול נתניהו עד חילוץ כל רשימת הדרישות (ברגע שהולך איתו לביטול הפריטטיות מאבד נשק חזק) וגם כדי לחזק את דימויו כמי שניסה עד הרגע האחרון למנוע בחירות.
5. ויש עוד דבר שנתניהו משווע לקבל מבנט: תמיכה במועמד שיריץ למשכן הנשיא. נתניהו, השרוי במציאות משפטית מורכבת, ישמח לקבל מועמד כלבבו. לנשיא, כידוע, יש מרחב סמכות שמעניק לו עצמאות בהחלטות לחון את מי שהוא רואה לנכון. נתניהו לא יתנגד לזה בצוק העיתים. זו עוד סיבה מדוע הוא כל כך משקיע בבנט. מה שלא יהיה, בחירות חמישיות או ממשלה, הכנסת הנוכחית – ה-24 – היא שתקבע את זהות הנשיא הבא של מדינת ישראל.
בעקבות החשדנות הרבה של נתניהו, והעובדה שגם בתוך הליכוד ישנם אנשים עליהם הוא לא סומך, יירשמו גם מן הסתם מאמצים מסביבתו להפוך את ההצבעה לגלויה (כיום היא חשאית מאחורי הפרגוד). גם כאן בנט יהיה בדילמה: אם יבחר במועמד של נתניהו, יגדיל את הסיכויים שהלה יישאר בזירה הפוליטית עוד זמן רב. יו״ר ימינה אמנם מעריך מאוד את נתניהו, אבל גם הוא, כמו רבים מהמערכת הפוליטית, היה שמח שהאופק לחילופי דיירים בבלפור יהיה בהיר יותר. כך או כך, מסתמנת עוד זירה מרתקת בתקופה הקרובה. צפו למצבור כותרות, הררי מלל, ערימת תככים וים של אמוציות.
