"מים! מים!" הצעקות הבהולות נשמעו היטב ברחבי בית המדרש. חיש מהר הובאו נטלות עם מים והתלמידים הקרובים ניסו להעיר את רבם הגדול שלפתע פתאום התמוטט חסר הכרה.
ערבו של היום השלישי לחנוכה שנת תרפ"ח. כ"ק האדמו"ר רבי אהרן ראטה, שלימים נודע על שם ספרו 'שומר אמונים', עסק בהכנת ארבעה נרות שמן, לצורך הדלקת נר רביעי של חנוכה בעוד זמן קצר. לפתע נפל הרבי הצעיר במפתיע כשהוא חסר הכרה.
למקום הוזעק רופא יהודי, שאינו שומר תורה ומצוות. לאחר מאמץ רב חזר הרבי להכרה, אך לא הצליח להניע שום אחד מאיברי גופו. הרופא ניסה לבדוק את מצב בריאותו של הרבי, אך משך בכתפיו ואמר שהמצב גרוע ביותר. "אם תצליחו לאסוף מספר רופאים בכירים", חיווה הרופא את דעתו, "שיבדקו את גופו של הרבי ויספקו אבחנה רפואית מקיפה, אולי יהיה מה לעשות כדי להאריך את חייו בעוד מספר חודשים, אך למיטב הבנתי – הגרוע מכל אמור לקרות בקרוב".
שמעו החסידים את אבחנתו של הרופא והחלו לקרוע שערי שמים בבכיות ובתחנונים לרפואתו של מורם ורבם. בינתיים שהו גדולי התלמידים ליד מיטתו של רבי אהרן ראטה, רצו לראות במה אפשר להקל מעליו את ייסוריו.
לאחר זמן מה מבחינים התלמידים שהרבי מנסה לסמן להם משהו בעפעפי עיניו. הם מנסים להבין את כוונתו, אך אינם מצליחים. ניסו לבצע פעולות שונות להקל על צורת שכיבתו, ניסו לכסותו למען ייחם לו, אך הרבי משומרי אמונים אינו שבע רצון.
לפתע התנער החסיד רבי אברהם שיש: "הרבי רומז לנו שברצונו להדליק נרות חנוכה!"
פני הרבי משומרי אמונים נהרו. לכך בדיוק התכוון.
החסידים שסביב מיטתו של הרבי נשאו אותו על מיטתו לכיוון המנורה שכמעט הייתה מוכנה. אחד מגדולי החסידים סיים את הטבת הנרות בה היה עסוק הרבי בעת שהתמוטט לפתע פתאום.
במאמצים מרובים הושיבו החסידים את הרבי על מיטת חוליו. נתנו בידו את הנר עמו ידליק את נרות החנוכה, והרבי החל לברך בקול דממה דקה את הברכה הראשונה: "להדליק נר חנוכה".
לפתע, הצליח הרבי להגביה את קולו: "ברוך אתה השם", הקול היה חלש, מרוסק, מיוסר. אבל הרבי המשיך וקולו התחזק מרגע לרגע, את התיבות האחרונות של הברכה "שעשה ניסים לאבותינו" כבר אמר הרבי כשהוא מתאמץ לעמוד על רגליו, ובקול חזק מאוד סיים את הברכה "בימים ההם בזמן הזה" – – –
הדליק הרבי מ'שומרי אמונים' את ארבעת הנרות, נתן ידו בידי חסידיו ופצח בריקוד, משל לא היה לפני רגעים ספורים כמת שפרחה נשמתו ממנו.
לאחר רגעים ספורים של רקידה נלהבת, ביקש הרבי מאחד החסידים שירוץ אחרי הרופא החילוני ויקרא לו לבוא לבית המדרש בלי לספר לו על הנס שאירע.
כאשר הגיע הרופא מחוץ לבית המדרש ושמע קולות שירה וריקוד – חשב שדעתם של החסידים התבלעה עליהם. רבם עומד לעזוב את העולם והם שרים…
משנכנס פנימה וראה את הרבי רוקד לכבוד המצווה – הזדעזע הרופא מאוד והחליט על אתר לשוב בתשובה שלמה. "הרהרתי לעצמי שאלו רגעיי האחרונים", סיפר מאוחר יותר הרבי מ'שומרי אמונים', "וכמת, הלא לא אוכל לקיים מצוות. אמרתי לעצמי אקיים בכוחותיי האחרונים מצוות הדלקת נר חנוכה ואבוא עמה לעולם העליון. וברוך השם רואים אתם שנעשו אף לנו ניסים כבימים ההם"…
