"רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (ג, כו)
ביאור נפלא מדוע מנע הקב"ה ממשה להמשיך להתחנן שיזכה להיכנס לארץ, כותב הגאון רבי יוסף שאול נתנזון, בספרו 'דברי שאול':
מבואר בזוהר הקדוש שלכל אדם יש מכסת מילים שהוא יכול לדבר בעולם הזה, ברגע שהאדם מסיים את מכסת המילים שלו – הוא עובר לעולם שכולו טוב. לפי דברי הזוהר הללו, מבאר ה'דברי שאול' את דברי שלמה המלך (קהלת ז, יז) "אל תהי סכל, למה תמות בלא עִתֶּךָ", שהסכל מרבה דברים בלא צורך ומפזר את מילותיו בחינם, מכסת המילים שלו נגמרת מהר מאוד והוא מת לפני זמנו.
לפי האמור, מבאר הגרי"ש נתנזון: אמר הקב"ה למשה: מכיון שאינני מתכוון לקבל את תפילתך להיכנס לארץ, "רב לך", חבל שתשחית את מילותיך בעניין זה. מוטב יהיה "אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", שלא תקרב את מיתתך לחינם.
"ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים" (ד, ח)
בפשט הכתוב, ביאורה של המילה 'צדיקים' כלפי 'חוקים ומשפטים', הוא: צודקים. החוקים והמשפטים הם בצדק וביושר.
ביאור נפלא בדרך צחות אומרים בשמו של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין: 'משפט' הכוונה היא לדבר שיש לו טעם וסיבה, 'חוק' אין לו טעם. צריך לעשות כי ככה.
ישנם צדיקים שדרכיהם מובנות והנהגותיהם ברורות, אלו צדיקים בבחינת 'משפט'. לעומתם יש צדיקים שדרך הנהגתם היא גבוהה ואינה ברורה לכל אדם, מעשיהם סתומים ולא ניתן לעמוד על טיבם, אלו צדיקים בבחינת 'חוק'.
התורה משבחת את עם ישראל שהוא הגוי (-העם) היחיד שיש לו "חוקים ומשפטים – צדיקים", יש לו צדיקים בבחינת משפט ובבחינת חוק…
"וביקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (ד, כט)
היה אומר הרה"ק רבי שמחה בונים מפשיסחא: "וביקשתם משם את ה' אלוקיך" – יהודי לפעמים מוכן לחצות את האוקיינוס, לטרוח, לעמול, להתייגע, להכיר עוד צדיקים ולחפש עוד ספרים, לערוך סיגופים ולהשפיל את עצמו. כל זה במטרה להשיג את קרבתו של הקב"ה.
אבל הקב"ה – היה אומר הרה"ק מפשיסחא – לא נמצא 'שם'. הוא לא רחוק. הוא לא בלתי מושג.
הוא בתוך הלב של כל יהודי. כל מה שאתה צריך זה לדרוש אותו, להתבונן לתוך עצמך "בכל לבבך ובכל נפשך", ואז – "ומצאת"…
"ובכל מאודך" (ו, ה)
דרכו של הרה"ק רבי נחום מטשערנוביל הייתה לסובב בערים ובכפרים, במסעיו אלו חיזק יהודים שבורים, בירך ועודד, עסק בפדיון שבויים, בבניית מקוואות ובמעשי חסד רבים.
באחד הכפרים הקטנים החליט הרה"ק מטשערנוביל שיש להקים מקווה, אך העלויות רבו והסכום לא התקרב למה שצריך. אחד העשירים ששהה שם ניגש לרבי ובפיו הצעה: הוא מוכן לממן את הקמת המקווה, תפעולו השוטף, חימומו – הוא ישלם הכל בכל מכל.
בתנאי אחד: הוא רוצה תמורת זאת את חלקו של הרה"ק מטשערנוביל לעולם הבא.
הרבי הבטיח…
לתמיהת החסידים היאך עושים כזה 'עסק', נענה הרבי: בקריאת שמע אנו מצווים "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", "בכל מאודך", מפרשים חז"ל "בכל ממונך".
ומה עושה יהודי כמוני, שאין בידו מעות, במה יעבוד את ה'? אלא שחלקי לעולם הבא שווה משהו בעיני אותו גביר ומוכן הוא להוזיל על כך הון רב. אמכרנו לו ואתן זאת להקמת מקווה טהרה למען שמו יתברך. כך אקיים "ובכל מאודך – ממונך"…
