"לקחו את השייגעץ הזה לצבא", סיפר הבחור יהושע העשיל פרנקל לאביו, "סוף סוף יעשו ממנו בנאדם והוא יפסיק להציק לכולם". נימת שמחה ברורה נשמעה בקולו של הבחור הצעיר.
"את מי לקחו?" נחרד האב.
יהושע העשיל חזר על שמו של הבחור, בתוספת הכינוי המעליב. היה זה בחור ריק מתורה ומצוות שהסתובב כל היום בעיירה ולא עשה שום דבר טוב. את החדשות בעניין גיוסו לצבא הגויי, הביא פרנס העיירה לייפניק.
רב העיירה, הגאון רבי ברוך פרנקל, שנודע על שם ספרו 'ברוך טעם' (ז' בתמוז יום פטירתו), נחרד לשמע החדשות. לא שהוא סבר שהבחור הלז לא ראוי לתואר שייגעץ, אבל הוא ידע היטב שאם יגויס הבחור לצבא – לא יישאר מיהדותו מאומה.
ראשית כל הוא נזף בבנו. "חייבים לפדות כל יהודי מישראל כאשר גויים שובים אותו", אמר ה'ברוך טעם' לבנו. "ואתה צוחק על כך שייקחו אותו לצבא?"
בעזרת הנשים של בית הכנסת, בו ישב ה'ברוך טעם' ולמד, שהתה באותה עת רעייתו הרבנית, ששפכה צקון לחש בתפילה לפני בורא עולם. אך יצאו המילים מפי בעלה הגדול בגין חובת ההשתדלות לעזור ליהודי ששבוי בין הגויים, סגרה הרבנית את התהילים ורצה הביתה.
בבית החביאה הרבנית את כל כלי הכסף, את התכשיטים שלה, וכל דבר בעל ערך שניתן למשכן בעד סכום גדול. לאחר מכן שבה לעבודות הבית.
לא ארכו הרגעים והתברר שהרבנית צדקה. רבי ברוך פרנקל הגיע אל הבית בסערה וחיפש כלי כסף שיוכל לקבל בעדם סכום הגון כמשכון כדי לפדות את הבחור משירות צבאי על ידי שוחד. הוא לא מצא מאומה.
ניסה ה'ברוך טעם' לנקוש על דלתות השכנים ולמצוא מי שיסכים לתרום את הסכום, או למצער להלוותו. אך תושבי העיירה היו דלפונים ברובם, ואף אלה שיכלו לתת כלי כסף למשכון, פחדו שלרב לא יהיה מהיכן להחזיר את ההלוואה…
למחרת בבוקר, כאשר הוציאו את ספר התורה של הקהילה, מעוטר ב'כתר' מכסף, מוכן לקריאת התורה, ניגש הרב אל היהודי שהחזיק את ספר התורה, אחז ב'כתר' מהכסף ואמר:
"תורה הקדושה, את בעצמך 'כתר' לראש כל יהודי. את אינך צריכה כתרים מכסף ותכשיטים מזהב".
נטל ה'ברוך טעם' את כתר התורה ושלח אותו אל עשיר העיירה, שייתן לו תמורתו כמשכון את סכום הכסף הנצרך כדי לפדות את ה'שייגעץ' של העיירה.
לאחר מאמצים מרובים עלה ביד רבי ברוך לשחד את כל הפקידים הגויים הנוגעים בדבר, הוא שב אל העיירה כמנצח ולידו הבחור הפוחז אותו הציל מהגיוס לצבא, ומשמד רוחני.
כאשר הגיעו אל העיירה, אמר ה'ברוך טעם' לבחור משפט קצר: "השתדלתי בשבילך ככל שיכולתי להציל אותך מידי הגויים. אם תרצה להיטיב את דרכיך, בני יקבל אותך לביתו כאחד מבני הבית ואני אלמד עמך תורה. אולם אם תסרב – דע לך שלא תוציא את שנתך!"…
הבחור קיבל על עצמו חיי תורה ומצוות, ונהפך בהשפעת ה'ברוך טעם' ליהודי של צורה ברבות הימים…
