ארבעה אנשים מחזיקים ביד שני מלאכים חמקו מן העיר רגע לפני עלות השחר.
בעוד זמן מה יתאדו חמשת הכרכים הענקיים במחוז סדום מן העולם. המלאכים דוחקים ומאיצים בלוט, אשתו ובנותיו להזדרז.
ואז, "ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח".
שואל רבנו אשר, הרא"ש: אם חטאה של אשת לוט היה בגלל שלא הסכימה לתת מלח לאורחים, מדוע נענשה רק עכשיו בשעת הבריחה? ואם החטא של המלח לא כל כך בעייתי כדי שתיענש בשבילו – מה הוסיפה ההבטה שלה?
יתרה מזו: גם אברהם אבינו עמד ממקומו והביט על ערי סדום שלוט ואשתו הוזהרו שלא להסתכל עליהן. ולא קרה כלום…
הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן מבאר שעונשה של אשת לוט היה אמנם על כך שלא הסכימה לתת מלח לאורחים, אולם העונש היה תלוי ועומד כנגדה. ברגע שהיא הביטה לאחריה בפרנויה, לראות מה קורה לבית היפה שהשאירה מאחור – הגיע הזמן להיפרע ממנה.
אברהם, לעומתה, הסתכל על סדום כדי לבדוק אולי ניתן לבקש רחמים ולהציל ברגע האחרון.
ניקח את דבריו למעשה: עיסוק אובססיבי בפחד ובמה שעלול לקרות לנו, לפעמים גרוע יותר מן המצב הלא מרנין עצמו.
על כך אמרו חז"ל: "אשר יגורתי – בא לי".
לפעמים הפחד כל כך חזק, עד שמחשבה יוצרת מציאות והאדם לוקה ומפסיד רק בגלל הפרנויה והפחדים.
יש להדגיש: לא תמיד ניתן לשחרר את הפחדים בכוחות עצמנו. במצב כזה, כדאי לקבל עזרה וללמוד להשתחרר מהחרדה המעיקה.
