"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא, א)
אברך שסיים ללמוד את ארבעת חלקי ה'שולחן ערוך' עמד לפני רב אחד וביקש להיבחן על ידיעותיו ולקבל היתר הוראה.
לאחר ששאלו הרב בארבעת חלקי ה'שולחן ערוך', שאל אותו: "ומה עם החלק החמישי של ה'שולחן ערוך'?"
האברך הנבוך לא ידע מה להשיב. כל ילד יודע שב'שולחן ערוך' יש רק ארבעה חלקים.
"החלק החמישי", אילף אותו הרב בינה, "הוא החלק הלא-כתוב. בו לומדים להרגיש איך מתנהגים עם בני אדם".
לימים הוסיף מאן דהוא שבימינו יש להיבחן גם על החלק השישי של ה'שולחן ערוך' בו לומדים כיצד מתנהגים עם כאלה שאינם בני אדם…
"אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" (כג, א)
מבאר הרה"ק רבי משה מפשעווארסק בדרך רמז: כאשר עומד השטן בבית דין של מעלה לקטרג על יהודי – אין מאזינים לדבריו. שהלא עד אחד הוא ופסול לעדות.
אולם כאשר יהודי ניצב ומדבר רע על חברו, הרי שהוא מצטרף רח"ל לעדות יחד עם השטן ואז מענישים את היהודי שחטא.
על כך מזהיר הכתוב "אל תשת ידך עם רשע", לדבר על מעשיהם הלא טובים של יהודים, שכן בכך אתה מכשיר את עונשם ומצטרף עם השטן "להיות עד חמס"…
"ודל לא תהדר בריבו" (כג, ג)
חז"ל (ויקרא רבה לד, טז) מלמדים שהעני רב עם הקב"ה וטוען: מדוע לכל העולם נתת מספיק ממון ולי לא?
בזמן שיהודים מעניקים צדקה לעני וממלאים את חסרונו, הם כביכול משקיטים את טענתו מעל הקב"ה, שהרי נותנים לו די מחסורו. אולם אם חלילה לא נותנים לעני צדקה – הרי שהוא 'צודק' בטענתו כלפי הקב"ה.
אומר רבנו חיים בן עטר, בעל 'אור החיים' הקדוש: "ודל לא תהדר בריבו", אל תגרום שהעני יתהדר בטענותיו לפני הקדוש ברוך הוא – אלא תן לו צדקה כפי הצורך…
"מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע" (כג, ז)
ולכאורה צריך להבין מה הקשר בין שלושת חלקי הפסוק.
מבאר הגאון רבי יוסף שאול נתנזון, ה'שואל ומשיב', באופן נפלא: כל דיין יכול לטעות, כי הוא רק בשר ודם. אולם אם הדיין משתדל בכל כוחו להתרחק מהשקר – הקב"ה מסייע לו להוציא דין אמת לאמיתו.
עתה יתבאר הפסוק כפתור ופרח: אם אתה הדיין "מדבר שקר תרחק", הקב"ה מבטיחך "ונקי וצדיק אל תהרוג", לא תצא תקלה תחת ידך להרשיע את הצדיק בטעות, "כי לא אצדיק רשע"…
"ועבדתם את ה' אלוקיכם ובירך את לחמך ואת מימיך" (כג, כה)
בימי מלחמת העולם הראשונה כינס הגאון רבי חיים מבריסק מגבית חירום לצורך מאכל ומשתה לאלפי פליטים יהודים.
תוך כדי האספה קם רב אחד והחל לטעון בלהט שהמגבית אינה לפי דרך התורה. "עד שאנו דואגים להם למאכל ומשתה – נדאג להם לתפילין".
היסה אותו רבי חיים מבריסק בטענה חריפה: "אם להנחת תפילין שלהם אתה דואג – זוג תפילין אחד יכול להספיק לאלפי יהודים. אבל במאכל ובמשתה זקוק כל אחד מהם למנה משל עצמו"…
