המשחק הפוליטי שהתקיים השבוע בכנסת בין נציגי ימינה לבין הח"כים של ש"ס, הוכיח שהחשש מפני חידוש ברית האחים אינו בא בחלל ריק.
הסיפור התחיל בטעות (או שלא) השבוע בעת נאומה במליאת הכנסת, כשהתפרצה ח"כ שקד לכיוון הליכוד בנוגע לוועדה למינוי דיינים ועל חוסר ייצוג הולם לציונות הדתית. הזעקות שבאו מכיוון מפלגת ש"ס היממו את שקד, שבכלל תכננה מראש את הפניית החיצים המושחזים נגד מפלגת הליכוד המתיימרת לייצג את הציונות הדתית וכן נגד ח"כ חוטובלי בת למשפחת הציונות הדתית אשר הליכוד, כך לטענת שקד, עושה בה שימוש לא הולם לצרכי ניגוח הציונות הדתית.
הוויכוח שפרץ בין 2 המפלגות, מחזיר אותנו אחור לממשלת בנט ולפיד, רק בהפוכה, כשהחרדים בתוך הקואליציה ובנט ולפיד באופוזיציה. גורם בימינה טוען באוזני, כי "יש חכי"ם בש"ס, שזה להם קדנציה או שניים בכנסת, חשים עדין אפרוריים ומנסים להתערב בנושאים שאינם קשורים אליהם כלל ובכך לחולל דרמות לשווא".
"למה נדרשה התערבותם בענין? וכי מאיזו זווית הנושא הזה קשור אליהם בכלל משעה שפנינו לליכוד", תוהה בפני הגורם, תוך שהוא מציג אפשרות שעל פניו נראית כמגוחכת אך לא בלתי הגיונית, "הבעיה היא שמתוך טעות בזיהוי הח"כ, יש סיכוי שהנציגים החרדים נכנסים לעימות מול מפלגת ימינה. כשהחרדים יצטרכו את האצבעות שלנו בשעה שנושאי ליבה מבחינתם יעלו להצבעה במליאה או בוועדות הכנסת (חוק הגיוס וחוקים נוספים בנושאי דת, י.ב.), או אז אכן יעמדו הצדדים בפני דילמה. הבעיה היא שלפי שעה המצב הנוכחי נוח לשני הצדדים. כשש"ס מתקרבת לליכוד במלחמתה מול ימינה ומנגד ימינה מתחזקת בבייס המסורתי של הציונות הדתית, כשהם מציגים את היותם פגועים מנתניהו שבגד בהם".
גורם בש"ס עמו שוחחתי מציין בפני, כי בניגוד לחשש בקרב 'ימינה' והציונות הדתית, הרי ש'הסכם השליש' המרכיב את יחסי הכוחות בוועדה למינוי דיינים, יישאר בתוקף גם לקדנציה הקרובה. ההערכה היא, כי המאבק של 'ימינה' מול הליכוד בנושא הוועדה למינוי דיינים נעוץ ברצונם של שקד וסמוטריץ' לקבל ייצוג בוועדה.
"אגב", מתריע בפניי אותו גורם בש"ס, כי "אם בימינה ימשיכו בדרך הנ"ל שעקב סכסוכם עם הליכוד הם יתעסקו בנושאים החרדים, הם יהיו פסולים אצלנו כמו ליברמן".
המסתורין במפה
ככל שמתקרב המועד שמאותו רגע מבחינת האמריקנים יכולה ישראל לממש את האור הירוק שקיבלה להחלת הריבונות, המצב נהיה רק מסובך ומורכב יותר.
השאלות והתהיות מתחילות לצוץ, ולא להכל יש תשובות. האם יש מפה והיא מוסתרת מעיני הציבור? האם מאן דהוא חושש? אם כן, מדוע?
על מפלגת ימינה השסועה שנותרה על ידי נתניהו מצולקת באופוזיציה, חובה מוסרית להמציא את עצמה מחדש, לאסוף את עצמה ולאתגר את ממשלת הימין ולהוציא את הרוח ממפרשיה. על פי גורם בימינה, ההחלטה האם לתמוך בחוקי הריבונות שיביא נתניהו לכנסת, תלויה בשאלת בחינת המצב ביום שאחרי. "יש מקום לבדוק האם החלת הריבונות לא תביא לנו תוצאה יותר הרסנית", הוא אומר.
עינינו נשואות לעברו של המצביא הדגול אביגדור ליברמן שמבחינת מצביעיו הוא כזכור מחויב לתמוך בחוק החלת הריבונות ויהי מה. האם השכל הישר יגבר ויעניק לנתניהו את משאת נפשו להיזכר בדפי ההיסטוריה כמי שהחיל ריבונות או שמא האמוציות והתיעוב האישי יגברו וזה כבר ימצא את התירוץ כיצד להתחמק מהצבעה על החוק בעל הממדים ההיסטוריים.
אגב (1), לא בטוח שהסיבה שנתניהו אינו מוציא את המפה כרגע, היא רק כדי לסנדל את מתנגדי הריבונות, ייתכן ובכוונתו לשחרר את המפה קרוב למועד הבאת ההצעה על מפתנם של הממשלה ומליאת הכנסת וכך טענותיהם שהמתווה האמריקני מעניק יותר לפלסטינים מאשר לישראל יובררו כפייק מוחלט.
אגב (2), הטרלול פה של מועצת יש"ע עם הטירוף נגד טראמפ. וכי מה ירוויחו אם חוקי הריבונות לא יעברו, הרי גם כך הם כלל לא מוכרים בחוק הישראלי, וכי אין מי שיזכיר להם את הקלישאה הנודעת ולפיה, עדיף ציפור אחד ביד מאשר 10 ציפורים על העץ? האם ההתנגדות הנחרצת שלהם באה בעקבות פגישתם השבוע עם נציגי ימינה, פגישה שרק לאחר שזו התקיימה הצליחו לגרור פגישה גם עם נתניהו? המעניין הוא, שמועצת יש"ע המורכבת ברובה מאנשי ליכוד, לקחה את הצד המיליטנטי יותר נגד הריבונות במצבה העכשווי.
גם כאן אפשר לראות את התחכום של נתניהו, כשבביקורת שהוא מפנה כלפי ראשי המתנחלים הוא מציג את התנגדותם בשורה אחת עם האיחוד האירופי, הפלסטינים ואנשי שלום עכשיו.
