"וירעו אותנו המצרים ויענונו וייתנו עלינו עבודה קשה" (כו, ו)
לכאורה היה מדויק לכתוב "וירעו לנו המצרים", מדוע נאמר "וירעו אותנו המצרים"?
רבים מבארים בדרך רמז, ש"וירעו אותנו המצרים", פירושו שעשו אותנו רעים.
אלא שאם כן, לכאורה הסדר הפוך: קודם שמו עלינו עבודה קשה ואחר כך גם הרעו אותנו. ובפסוק נאמר להפך.
ביאורו של דבר כך הוא: ראשית גרמו המצרים לפירוד ומחלוקות בינינו, וזו הכוונה "וירעו אותנו המצרים" שעשו אותנו רעים. רק לאחר שגרמו בינינו מחלוקות ושנאה, עלתה בידם "ויענונו וייתנו עלינו עבודה קשה"…
"עשיתי ככל אשר ציוויתני" (כו, יד)
"שמחתי ושימחתי בו" (רש"י).
לכאורה, שואל ה'חתם סופר', אם "עשיתי ככל אשר ציוויתני – שמחתי ושימחתי בו", איפה מצינו שהקב"ה ציווה אותנו לשמח?
מתרץ ה'חתם סופר' באופן נפלא: חז"ל אמרו על מתן תורה שהיה שינוי ב'עסק' זה מדרכי העולם. כאשר אדם מוכר חפץ, הוא עצוב והלוקח שמח. גם אם המוכר רצה להיפטר מן החפץ, הוא עדיין הפסיד את היכולת והזכות להשתמש בו בהמשך. והקונה – איבד את הזכות על הכסף שנתן למוכר תמורת החפץ.
אולם הקב"ה נתן לנו את התורה ושמח שלקחנו אותה. ואף אנחנו שמחנו שקיבלנו אותה. שני צדדים שמחים שלשניהם נשארה הזכות להשתמש הן במוצר והן בתמורה – זו מציאות שלא קיימת בשום עסק.
גם ב'עסק' הזה, שלא נתינה לעניים, של מעשרות, לימד אותנו הקב"ה: תנו בשמחה עד שתרגישו כאילו אתם קיבלתם. "שמחתי ושימחתי בו" זוהי הדרך של יהודי לעשות חסד, לשמוח בדיוק כמו זה שקיבל ממנו.
מאיפה למדנו זאת? "ככל אשר ציוויתני", כך ציווה אותנו הקב"ה במעמד הר סיני…
"גוי אשר לא תשמע לשונו" (כח, מט)
באחת הפעמים הוצרכו יהודי ויז'ניץ לשתדלנות במשרדי הממשלה עבור עניין נחוץ. השליחות הוטלה על ר' בערל שרייבר, נכדו של הגה"ק רבי שמעון סופר מקראקא, שידוע היה בשתדלנותו הרבה.
ר' בערל מצידו טען שמוכן הוא ללכת רק אם יסכים לבוא איתו הרה"ק רבי ישראל הגר, ה'אהבת ישראל' מוויז'ניץ. את רצונו נימק בכך שהעניין מורכב ומסובך, כך שיש צורך לעורר אצל הפקידים יראת כבוד בעת שיראו את דמותו של הרבי שטרח להגיע בעצמו.
הסכים לכך ה'אהבת ישראל'. כדי שיתעורר הרושם הנדרש, טרחו ללמד את הרבי מספר משפטים בשפת הגויים, כדי שיוכל לדבר עמם בעצמו ולבקש את הבקשה ללא מתורגמן.
כאשר יצאו ממשרדי הממשלה, שאל ה'אהבת ישראל' את ר' בערל: כיצד נראו בעיניך הדברים שאמרתי להם?
השיב ר' בערל בשנינות: "את צורת ההיגוי שהרבי הגה – כזו שנה אני מאחל לכל הגויים. אבל החן שהיה לדיבורי הרבי – כזו שנה אני מאחל לכל היהודים"…
"גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת" (כח, סא)
אם הקללות הכתובות בתורה נאמרו למי שלא מקיים את המצוות הכתובות בה, מה אפוא היא מידה כנגד מידה להעניש יהודים בחולי ומכה "אשר לא כתוב בספר התורה"?
מבאר בספר 'לוח ארז' בדרך צחות: מכות אלו, אשר לא כתובות בתורה, נועדו עבור יהודים שממציאים מצוות שמעולם לא היו ולא נבראו: מצווה לדבר לשון הרע על פלוני; מצווה לרדוף את אלמוני; מצווה ללמד אותו לקח שלא ישכח לעולם…
מי שממציא מצוות שאינן כתובות, סופו שייענש בחוליים ומכות "אשר לא כתוב בספר התורה הזאת"…
