"ויקם בלעם בבוקר" (כב, יג)
לכאורה, אם אמר בלעם לשרי בלק "לינו פה הלילה" וישיב להם תשובה כאשר ידבר אליו ה', מדוע צריך להדגיש כאן "ויקם בלעם בבוקר".
ה'אור החיים' הקדוש (טו בתמוז יום פטירתו) מבאר שמכאן נלמד את מידת הקמצנות בה לקה בלעם: החשש שהוא יצטרך לארח את פמליית שרי בלק לארוחת בוקר ולהוציא עליהם כסף, הטריף את דעתו. לכן הוא מיהר לקום מוקדם מאוד "ויקם בלעם בבוקר", כדי לענות להם את התשובה במהירות ולשלוח אותם מוקדם מספיק לפני שיגיע זמן הארוחה…
"הנה ברך לקחתי" (כג, כ)
מתמיד גדול היה הגאון רבי יוסף רוז'ין, הידוע בכינויו הרוגוטשובער. תדיר היה מתאונן על אנשים שבאים ומבקשים ממנו ברכות, ומחשיבים אותו לבעל מופת, ועל ידי בקשת הברכות הרי הוא מתבטל מלימודו. בשל כך היה הגאון הרוגוטשובי משיב פעמים רבות פניהם של אנשים ריקם בטענת ביטול תורה.
באחת הפעמים הגיעה אישה מרת נפש וביקשה מבני הבית שייתנו לה להיכנס לקבל ברכה. אלא שרבי יוסף הזהיר מראש שלא יפריעוהו מלימודו בבקשת ברכות. רחמיו של אחד המקורבים שנכח במקום נכמרו על האישה שלא הראתה נכונות לעזוב, ונכנס לחדר לימודו של הרב.
"שמא יאות רבנו לעשות חסד עם אותה עלובה ולברכה", ביקש האיש, "הן כבר אמרו חז"ל (מגילה טו.) 'אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך'". תוך כדי דיבורו תפס האיש את שגגת לשונו והוסיף "וקל וחומר לברכתו של גאון וצדיק כמו מר".
הגאון מרוגוטשוב שביטול-תורה כאב לו, השיב בשנינות: "עד שאתה מבקש ממני לברך את האישה באמצעות קל וחומר, צא אתה וברך אותה בלי קל וחומר"…
"מה טובו אוהליך יעקב" (כד, ה)
בגמרא (סנהדרין קה:) דרשו חז"ל את הפסוק הזה על "בתי כנסיות ובתי מדרשות".
אמרו חז"ל: "אמר רבי אלעזר מאי דכתיב 'והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד' אל בית אלוקי יעקב' וגו' – 'אלוקי יעקב' ולא 'אלוקי אברהם ויצחק'?! אלא לא כאברהם שכתוב בו 'הר' שנאמר 'אשר ייאמר היום בהר ד' יֵראה', ולא כיצחק שכתוב בו 'שדה' שנאמר 'ויצא יצחק לשוח בשדה', אלא כיעקב שקראו 'בית' שנאמר 'ויקרא את שם המקום ההוא בית אל'" (פסחים פח.).
בספר 'קול אומר קרא' ביאר בדרך צחות את דברי הגמרא: יש כאלה המתייחסים לבית הכנסת בבחינת 'הר', הם מגיעים אליו מפעם לפעם, כשם שמטיילים על הר. יש המתייחסים לבית הכנסת בבחינת 'שדה', מקום להירגעות והתאספות בו ניתן להתעדכן בחדשות עם החברים. אבל האמת היא, שהיחס לבית הכנסת צריך להיות עבור כל יהודי 'בית'…
"ועתה ברח לך אל מקומך" (כד, יא)
בלק רואה שבלעם לא מפסיק לברך והוא מבין שחבל על כל דקה. הוא קוטע את השואו באמצע.
אבל ריבונו של עולם, למה לגרש? מפני מה "ברח לך"? שפשוט יראה לו את הדלת.
בספר 'בן גרני' מבאר באופן נפלא על פי דברי רש"י בתחילת הפרשה (כב, ד) שתהה מדוע שולח בלק אל בלעם שהוא ממדיין: "והלא מעולם היו שונאים זה את זה, שנאמר 'המכה את מדיין בשדה מואב'. שבאו מדיין על מואב למלחמה? אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם".
זאת אומרת שהמואבים שונאים את המדיינים. אלא שלצורך המטרה המשותפת הסכים בלק 'לבלוע את הצפרדע' שנקראת בלעם. אבל אחרי כל הניסיונות הוא רואה שבלעם לא מספק את הסחורה. ואם אין מטרה משותפת – השנאה הישנה צפה…
אמר בלק לבלעם: העצבים שלי מתחילים לעלות וזה מסוכן. אז אל תלך רגיל. פשוט תברח…
