שישה ימים בלבד, זה הזמן שלקח לכוחות הטליבאן להשתלט על שמונה בירות מחוזיות בצפון מדינת אפגניסטן – ולמעשה לבסס את אחיזתו בצפון המדינה השסועה – עת צבא ארה"ב ממשיך להיערך לנסיגה כוללת מהמדינה לאחר הפלישה הגדולה למדינה בשנת 2001 בעקבות פיגועי ה- 11 בספטמבר, נפילת מגדלי התאומים ולקיחת האחריות מצד הטליבאן.
למרות הכל, בארה"ב לא מתכוונים לשנות את ההחלטה. נשיא ארה"ב ביידן הגן על המהלך ואמר כי ארצות הברית השקיעה טריליון דולר ואיבדה אלפי חיילים. "על האפגנים להילחם על מולדתם", הצהיר ביידן.
גורם ביטחוני אמריקני אמר השבוע לסוכנות הידיעות רויטרס, כי הטליבאן עשוי לכתר את קאבול בתוך 30 יום ולכבוש אותה בתוך 90 יום, בהתבסס על הערכת המודיעין האמריקני המעודכנת על בסיס מסע הכיבושים של טליבאן. הגורם, שדיבר בעילום שם, הדגיש כי הכוחות האפגניים עוד יכולים לשנות את המומנטום אם יגבירו את ההתנגדות שלהם.
מהפכנים או טרוריסטים?
הטליבאן (שמשמעותו "תלמידים") החלה את דרכה כתנועת מחאה של סטודנטים שביקשה בעצם לטהר את העיר 'סינג היסאר' מכל הגנבים והשחיתויות בעיר. ההצלחה האירה להם פנים, וראש העיר של 'קנדאהר', שלטענתם לא מילא את תפקידו כיאות, וכן ראש המדינה, הסתלקו מתפקידם.
הסטודנטים העמידו בפני השלטון המרכזי מספר דרישות, ביניהן הפיכת השריעה (הדין המוסלמי) כחוק במדינה. כשאלה סרבו, יצאו למאבק, ואף קיבלו גיבוי מלא כולל אספקת נשק מפקיסטן השכנה, ואף אפשרה לעוד סטודנטים צעירים להצטרף למלחמה.
בשנת 1995 עלתה תנועת הטליבאן לשלטון וכבשה את רוב חלקו הדרומי והמזרחי של אפגניסטן תוך פחות משנה. תוך זמן קצר השתלטה מפלגת המוג'אהדין (לוחמי הטליבאן) על כמעט 90% מהמדינה תוך כדי תמיכה של שמונים אחוז מהאוכלוסייה, ואילו שאר האוכלוסייה תמכה בפלג השיעי-קומוניסטי, שהמשיך לשלוט בצפון המדינה ונאבק על השלטון בה.
עד מהרה השריעה הפכה לחוק, מערכת החינוך התבססה על הקוראן, ראשי הארגון החלו בדיכוי הנשים, נאסר עליהן לעבוד ורובן המוחלט הפסיקו ללמוד. ההקצנה הלכה וגברה עד כדי שבשנת 1998 נחקק חוק המחייב איטום חלונות בצבע שחור למניעת אפשרות שנשים ייראו בידי גברים. חוקים אלו נאכפו בקפדנות בידי משמרות סיור עירוניים של הטליבאן, על נשים שהפרו חוקים אלו ואחרים, הוטלו עונשים אכזריים.
משטר הטליבאן לא הוכר כשלטון לגיטימי על ידי רוב מדינות העולם, בייחוד משום שהואשם במתן חסות למחנות אימון ומקלט לטרוריסטים, ובראשם אוסאמה בן לאדן מנהיג ארגון אל-קאעידה.
הארגון האיסלמיסטי שולט כעת בבירותיהם של יותר מרבע מ-34 מחוזות אפגניסטן, ולפי הדיווחים הוא קרוב להכניע את כוחות הממשלה האפגנית גם בעיר אסטרטגית נוספת שבדרום – ובכך לחסום את האספקה
הדוד מאמריקה מגיע
פיגועי ה-11 בספטמבר העלו את אפגניסטן כחשודה עיקרית במתן סיוע לארגוני טרור ובסיסי פעולה לאוסאמה בן לאדן וארגונו אל-קאעידה, אשר לקחו אחריות על תכנון הפיגועים. במהלך נאום בפני שני בתי הקונגרס הכריז הנשיא דאז בוש על מלחמת חורמה בטרור העולמי, והציב אולטימטום בפני השלטונות באפגניסטן בדרישה להסגיר את בן לאדן ואת כל אנשי 'אל-קאעידה' שהיו מעורבים בפיגועים.
ארצות הברית קיבלה תמיכה וגיבוי בינלאומיים רחבים, ובין היתר הברית הצפון אטלנטית – נאט"ו – הפעילה ב-2 לאוקטובר לראשונה מאז הקמתה את סעיף מספר 5 באמנתה, לפיו תקיפה באחת המדינות החברות בברית משמעה פגיעה בכל המדינות החברות בה.
חמישה ימים לאחר מכן, לאחר שממשלת אפגניסטן לא נענתה לאולטימטום, פלשו מדינות הקואליציה בהנהגת ארצות הברית למדינה, הפילו את שלטון הטליבאן, ודחקו את אנשיו לאזורים נידחים בהרים.
קרבות לא פשוטים נערכו עם הטליבאן שברחו לאזורי ההרים, המפורסמים שבהם הם הקרבות בהרי 'טורה בורה', ולאחר שימוש באמצעים מיוחדים אפילו כמעט והצליחו לתפוס את מקום מושבו של בן לאדן, עד כדי מרחק של כ-2 קילומטרים ממנו. אולם במהלך הקרב, מצביא אפגני פנה אל חיילי הברית הצפונית ואמר כי הצליח להשיג הסכם כניעה עם 'אל-קאעידה' והטליבאן, בתנאי שתהיה הפוגה בקרבות.
משהבינו החיילים האמריקנים כמה הם קרובים אל בן לאדן הם רצו להתקדם אליו בעצמם, אך חיילי הברית הצפונית אסרו עליהם להתקדם ואף איימו עליהם כי נשקם יופנה נגדם אם יעשו כן. מאוחר יותר התברר שבן לאדן ושאר בכירי ארגון 'אל-קאעידה' השתמשו בהפוגה על מנת לברוח אל פקיסטן ומאז ועד שנת 2011 נמשך מצוד רב שנים אחר בן לאדן, והוא חוסל בפעולה צבאית בפקיסטן ב-1 במאי 2011.
אם בתחילת הדרך עוד קיבלה ארה"ב גיבוי מלא מרוב מדינות העולם למהלך, הרי ככל שהלך והתארך המבצע והישארות הכוחות בשטח, יחד עם העובדה שבין לבין נכנסה ארה"ב למערכה בעיראק כחלק מהמערכה נגד "ציר הרשע" כהגדרת הנשיא האמריקאי, הלכו וגברו הקולות בביקורת שאמרו בין היתר שהמלחמה לא כוונה נגד הטרור אלא על מנת לקדם אינטרסים אמריקניים של השתלטות על הנפט העיראקי וסיום "החשבון הפתוח" של ג'ורג' בוש האב עם סדאם חוסיין.
הקולות גברו במיוחד לאחר לכידת סדאם חוסיין, בשל העובדה שחיילי ארצות הברית נשארים בעיראק ובאפגניסטן אף על פי שהשיגו את המטרות. ב-27 במאי 2014, לאור המחאות הרבות, הצהיר הנשיא אובמה כי החייל האחרון יעזוב את אפגניסטן עד סוף 2016, אם כי רק ב-2021 ההנחיה יצאה לפועל.
נראה שלטליבאן יש מומנטום אסטרטגי. יש אפשרות להשתלטות מוחלטת של טליבאן, ויש אפשרות לכמה תרחישים אחרים
הגנרל מארק מילי, יו"ר המטות המשולבים בארה"ב
חוזרים הביתה
ככל שהתקדם הזמן, הלכו ופחתו מספר החיילים השוהים על אדמת אפגניסטן, החיילים שעזבו הוחזרו הבייתה, וארה"ב נתנה גיבוי לממשל נגד הטרוריסטים של הטליבאן בעיקר מתקיפות מהאוויר, אולם בינתיים זה לא כ"כ עוזר.
הנסיגה האמריקנית מתבצעת הודות להסכם לסיום הלחימה עליו חתם ממשלו של דונלד טראמפ עם הטליבאן, אך הוא מתבצע מבלי שהושג הסכם מקביל בין הטליבאן לממשלת אפגניסטן. ממשלו של ביידן עיכב מעט את הנסיגה כדי להשלים את ההיערכות הלוגיסטית, אבל הודיע שהנסיגה תסתיים עד 31 באוגוסט.
על פי הדיווחים, כבר כעת 95% ממנה הושלמו. בחודש יוני עזבו אחרוני החיילים האמריקנים את בסיס חיל האוויר ששימש אותם ב-20 שנות המלחמה, ושבשיאו שהו בו כ-100 אלף חיילים אמריקנים.
גורמים אפגנים התלוננו מיד אחר כך כי צבא ארה"ב עזב את הבסיס באישון ליל בלי להודיע על כך לעמיתיו האפגנים, ובכך הותיר אותם חשופים למתקפה של הטליבאן.
הארגון האיסלמיסטי שולט כעת בבירותיהם של יותר מרבע מ-34 מחוזות אפגניסטן, ולפי הדיווחים הוא קרוב להכניע את כוחות הממשלה האפגנית גם בעיר האסטרטגית נוספת שבדרום, ויחד עם כיבוש ערים אסטרטגיות נוספות השוכנות על צומת דרכים אסטרטגי, כיבושם יכול לאפשר לטליבאן לקטוע את נתיבי האספקה היבשתיים של הצבא האפגני לדרום.
הישגם של המחבלים בא אחרי שהצליחו לכבוש כבר את רוב רובו של צפון אפגניסטן – אזור שבאופן מסורתי הייתה בו התנגדות גדולה לארגון מצד התושבים.
שר החוץ של גרמניה, הייקו מאס, הכריז לאחרונה כי ארצו תחדל לחלוטין להעביר סיוע כלכלי לאפגניסטן אם הטליבאן ישתלט עליה, ואילו בכמה ממדינות אירופה כבר מודאגים מגל פליטים חדש שיציף את היבשת
לאן הולכים הלאה?
בימים האחרונים דווח אמנם על כמה הפצצות אמריקניות שנועדו לסייע לכוחות הממשלה מהאוויר, בעיקר בעיר 'לשקר גה', אבל המעורבות הצבאית של ארה"ב בניסיון להדוף את הטליבאן נראית כעת מצומצמת, אם לא מינורית למדי.
נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, הצהיר השבוע כי הכוחות האפגניים – שאומנו על ידי האמריקנים – הם שצריכים כעת להגן על ארצם, ואמר כי הוא לא מתחרט על ההחלטה להסיג את צבא ארה"ב מהמדינה – החלטה שקיבל קודמו בתפקיד טראמפ.
סוכנות הידיעות AP דיווחה כי ראשי הצבא האמריקני אינם לוחצים על ביידן לשנות את דעתו, מתוך הנחה שבלי חידוש מלא של המלחמה – צעד שוושינגטון אינה מוכנה לו – ארה"ב ממילא לא תוכל לרשום עוד הישגים משמעותיים באפגניסטן.
מהשטחים שעליהם משתלט הארגון האיסלאמיסטי מגיעות עדויות חמורות על הפרה של זכויות אדם, אף כי לפי שעה קשה לאמת אותן.
בעולם יש מדינות שנראה כי כבר נערכות להשתלטות מוחלטת של הטליבאן על אפגניסטן. שר החוץ של גרמניה, הייקו מאס, הכריז לאחרונה כי ארצו תחדל לחלוטין להעביר סיוע כלכלי לאפגניסטן אם הטליבאן ישתלט עליה, ואילו בכמה ממדינות אירופה כבר מודאגים מגל פליטים חדש שיציף את היבשת.
במסגרת ההערכות המודיעיניות האמריקאיות עלו מגוון תרחישים, החל מהשתלטות מהירה של טליבאן, דרך מלחמה ממושכת ועד הסדר אפשרי בין הארגון לבין הממשלה הנוכחית.
אין ספק כי הדור הצעיר באפגניסטן, שגדל לאחר הפלישה האמריקנית בתגובה לפיגועי 11 בספטמבר ולמתן המקלט למנהיג אל-קאעדה אוסמה בן לאדן, חושש שההישגים הרבים שהושגו בזכות המלחמה יימחקו אם טליבאן ישוב לשלטון.
