הפעם לשם שינוי אתחיל באנקדוטה אישית קטנה, שאולי תנסה ולהסביר לקורא מהצד שלעולם לא חווה את משמעות צמד המילים "אנטישמיות פולנית".
זכורני בעודי נער, עת אבי שהינו בן יחיד, הציע פעם לסבי ז"ל לארגן נסיעה משפחתית לפולין על מנת להראות היכן היו גרים, יחד עם קצת היסטוריה משפחתית ומסע למחנות יחד עם סבי שהיה אז אומנם לא צעיר, אך בהחלט יכל לצאת למסע כזה.
סבי ז"ל שרק שמע את תחילתה של ההצעה, זעק בתדהמה ביידיש: "מה, אני אסע לפולין? בחיים לא! אני על אדמה הארורה הזו לעולם לא אדרוך יותר!", והזעקה הדהדה לה בין קירות הבית, אך לעולם לא נבלעה, אלא נכנסה עמוק בלבבות.
כל עוד אני ראש הממשלה, פולין בוודאות לא תשלם על פשעי הגרמנים: לא זלוטי, לא יורו ולא דולר
ראש ממשלת פולין, מטאוש מורבייצקי
היסטוריה עגומה של יחסים
היחסים בין מדינת ישראל לבין פולין מאז ומעולם היו מורכבים. החל מקום המדינה, עת היה לפולין במדינת ישראל הצעירה רק ציר, זכו קצת לעדנה החל משנת 1956, שנים ספורות לאחר מותו של סטלין, עם עלייתו לשלטון של מזכיר המפלגה הרפורמיסט, ולדיסלב גומולקה שאשתו הייתה ממוצא יהודי, דרך הקמת השגרירות הפולנית הראשונה בשנת 1963, אולם תור הזהב הזה נותק עם פרוץ מלחמת ששת הימים, או אז הודיעה פולין על ניתוק היחסים בין ישראל לפולין.
אומנם היו שייחסו זאת כהכתבה מלמעלה של ברית המועצות שתמכה במדינות הגוש הערבי, וכמו כל תקופה רעה מי שנפגע יותר מכל אלו הם היהודים הפולנים. על פי הדיווחים, הקרע ביחסים בין שתי המדינות הביא לראשונה מאז הקמתה של מדינת ישראל ויסוד היחסים הרשמיים בין שתי המדינות, לפתיחתו של מסע אנטי-ציוני חסר תקדים בפולין. דבר אשר הוביל לסילוקם של יהודים פולנים ממוקדי הכוח במדינה, וביטול חברותם של רבים מהם במפלגה הקומוניסטית השלטת. כמו כן, קיים תיעוד בדבר עלייה ניכרת במספר גילויי האנטישמיות ברחבי פולין באותה התקופה.
בסוף שנת 1984 החלו הדיונים על חידוש היחסים בין פולין למדינת ישראל, ובאפריל 1986 חודשו היחסים וניתן האות להחלפת נציגות עם פולין לאחר פגישתו של שר החוץ דאז שמעון פרס יחד עם שר החוץ הפולני, ובשנת 1990 הועלתה שוב לרמת שגרירות.
את הסערה שקמה הפעם בישראל, גם ראש הממשלה דאז נתניהו לא צפה. פוליטיקאים ממרצ ועד לבית היהודי מתחו ביקורת על נתניהו. נפתלי בנט אמר כי ההצהרה היא "חרפה רוויית שקרים ועיוותים ומחללת את זכרם של יהודים רבים שנרצחו על ידי פולנים"
ביקור והתנצלות היסטורית
אחד הנשיאים שאחראי יותר מכל לשינוי לטובה בין מדינת ישראל ופולין הוא הנשיא הפולני לך ואלנסה. בשנת 1991 הגיע ואלנסה לראשונה לביקור רשמי בישראל ובמהלך הביקור נשא נאום מעל לדוכן הכנסת במהלכו ביקש את סליחת העם היהודי על אירועי העבר.
"התלמוד אומר, כי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו", אמר ואלנסה מעל לדוכן "ומי שלוקח חיים של אדם אחד כאילו הרג עולם ומלואו. היו בקרבנו גם עושי רעה, חורשי רעה. אני נוצרי, ואסור לי לשקול בכלים של אדם עשרים דורות, עשרים מאות, של עוולות בשני העמים. כאן בישראל, ערש תרבותכם וערש תקומתכם, אני מבקש מכם מחילה".
ההיסטוריה חוזרת
הכל החל בתחילת פברואר 2018, עת הפרלמנט הפולני אישר הצעת חוק שלפיו אמירות שיש בהן הטלת אחריות על פולין לפשעים נגד האנושות שביצעה גרמניה הנאצית יהיו בגדר פשע, והעונש עליו יהיה עד שלוש שנות מאסר. שיא האבסורד הוא, שאישור החוק נעשה ערב יום השואה הבינלאומי.
מה שעורר את זעמה של פולין הוא השימוש בביטויים כגון "מחנות ההשמדה הפולניים", שמהם לכאורה משתמע שפולין אחראית לפחות במידת מה למחנות שבהם נרצחו מיליונים, בעיקר יהודים, על-ידי גרמניה הנאצית. ואילו המחנות נבנו והופעלו על-ידי הנאצים אחרי שאלה פלשו לפולין ב-1939.
כצפוי, הסערה לא איחרה לבוא. פוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל החלו לתקוף את החוק, וכבר למחרת תקף ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו את החוק ואמר כי "החוק מופרך, אני מתנגד לו בתוקף. אי אפשר לשנות את ההיסטוריה ואסור להכחיש את השואה". ישראל לא הסתפקה בזאת, נקטה צעדים דיפלומטיים, ושלחה את השגרירה בוורשה למסור את מחאתה בפני ראש ממשלת פולין מטאוש מורבייצקי. במקביל, סגן השגריר הפולני זומן לבירור במשרד החוץ בירושלים.
בפולין קצת נלחצו מהסערה, ובניסיון להרגיע את הרוחות, הממשלות בירושלים ובוורשה החלו במגעים לשינוי החוק לפני אישורו הסופי. הוקמו צוותים מיוחדים מטעם שתי המדינות, אך תהליך החקיקה בוורשה נמשך, וזמן לא רב אחר כך גם הסנאט הפולני הצביע בעד החוק.
שבוע וחצי לאחר שאושר החוק גם בבית התחתון הפולני, חתם נשיא פולין דאז דודה על החוק, אך הותיר פתח לשינוי עת הפנה את החוק לבית הדין החוקתי. ההתקדמות בנושא חלה בסוף אותו החודש לאחר שהממשלה בוורשה הסכימה להשהות את יישום החוק, ומשלחת פולנית הגיעה לישראל ונפגשה עם בכירי חוקרי השואה ודיפלומטים על מנת לנסות ולפתור את המשבר.
כדאי לראש ממשלת פולין לבדוק שוב את העובדות. על אדמת פולין נרצחו מיליוני יהודים ושום חקיקה לא תמחוק את זכרם. אנחנו לא מעוניינים בכסף הפולני ועצם הרמיזה היא אנטישמית. אנחנו נלחמים על זכרם של נספי השואה, על גאוות העם שלנו, ולא ניתן לאף פרלמנט לחוקק חוקים שמטרתם להכחיש את השואה
שר החוץ, יאיר לפיד
סערה מבית
פריצת הדרך לסיום המשבר הגיעה בחודש יוני, עת הממשלות בוורשה ובירושלים הגיעו להסכמות על נוסח החוק. ממשלת פולין הסכימה למחוק את הסעיף שאיים בהטלת עונש מאסר. בנוסף, שתי הממשלות פרסמו הצהרה משותפת שכללה קביעות שנויות במחלוקת.
"אנו נזכרים בגאווה במעשיהם ההירואיים של פולנים רבים, במיוחד בחסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים", נכתב בהצהרה המשותפת. "אנחנו לא מסכימים למעשים שמייחסים לפולין או לכל העם הפולני אשמה בגין מעשי הזוועה שבוצעו על ידי הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם ממדינות שונות".
אולם את הסערה שקמה הפעם בישראל, גם ראש הממשלה דאז נתניהו לא צפה. ב'יד ושם' פרסמו באופן חריג הודעה חריפה שבה נאמר: "הניסיון להאדיר את הסיוע שהוגש ליהודים ולהציג אותו כתופעה רווחת הוא לא רק פגיעה באמת ההיסטורית, אלא גם בזיכרון גבורתם של חסידי אומות העולם".
פוליטיקאים ממרצ ועד לבית היהודי מתחו ביקורת על נתניהו. השר נפתלי בנט (הבית היהודי) אמר כי ההצהרה היא "חרפה רוויית שקרים ועיוותים ומחללת את זכרם של יהודים רבים שנרצחו על ידי פולנים".
בלשכת ראש הממשלה קצת נבהלו, ובצוות מטעם ראש הממשלה, שהיה שותף בניסוח ההצהרה, טענו כי "ההיסטוריונית הראשית של יד ושם, פרופ' דינה פורת, ליוותה את התהליך מראשיתו והאמירות ההיסטוריות שמופיעות בהצהרה אושרו על ידה".
בתגובה על הביקורת אמר אז נתניהו: "שמעתי את הערות ההיסטוריונים ואביא זאת לידי ביטוי". לדבריו, "מטרת המגעים עם ממשלת פולין הייתה לבטל את הסעיפים הפליליים בחוק הפולני שהטילו מורא על מחקר ושיח חופשי ביחס לשואה. המטרה הזאת הושגה".
ראש הממשלה דאז נתניהו שהתארח בוועידה בוורשה ונפגש עם עמיתו הפולני ועם בכירים נוספים, אמר לעיתונאים ישראלים כי "פולנים שיתפו פעולה עם הנאצים, ואני לא מכיר אדם אחד שנתבע על האמירה הזאת"
עוד חוזר הניגון
אם לרגע היה נראה כי הנה באו ימים טובים על המדינות וחדש יחסינו כקדם, הנה באה לה הסערה הבאה בתור, בדיוק בזמן שאירחה ורשה את הוועידה לשלום וביטחון במזרח התיכון, ואף הייתה אמורה להגיע לוועידת מדינות וישגראד שנקבעה בירושלים בהשתתפות ראשי הממשלות של פולין, הונגריה, צ'כיה וסלובקיה.
ראש הממשלה דאז נתניהו שהתארח בוועידה בוורשה ונפגש עם עמיתו הפולני ועם בכירים נוספים, אמר לעיתונאים ישראלים כי "פולנים שיתפו פעולה עם הנאצים, ואני לא מכיר אדם אחד שנתבע על האמירה הזאת".
הדברים כמובן עוררו זעם בפולין, ושגרירת ישראל במדינה זומנה לשיחת הבהרה. נתניהו הסביר שלא התכוון לכל הפולנים וכי דבריו צוטטו בתקשורת באופן לא מדויק. ההבהרות לא הועילו וראש הממשלה הפולני מורבייצקי ביטל את הגעתו לוועידת וישגראד.
כאילו לא די, כעבור כמה ימים ציטט ממלא מקום שר החוץ דאז, ישראל כץ, במהלך ריאיון לערוץ רשת 13 את דברי ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר שלפיהם "הפולנים ינקו את האנטישמיות מחלב אימם". ממשלת פולין גינתה את דבריו ובתגובה החליטה לבטל כליל את השתתפותה בוועידת מדינות וישגראד.
במשך הזמן ניסו בפולין לא אחת לנסות ולהסביר את ה"היגיון" בחוק לדבריהם, ואף ראש הממשלה הפולני זימן קבוצת עיתונאים לשיחה מיוחדת עמו על מנת להסביר את הטענה. בשיחה עם העיתונאים ציין כי הוא "מכיר את העם היהודי ומכיר בכך שהיו פושעים פולניים שרצחו יהודים בשואה, אבל הם לא הרוב, ובטח שפולין לא אשמה ברצח מיליוני יהודים. גם אנחנו קורבנות של השואה, ולהגיד שמחנות ההשמדה או הריכוז היו 'פולניים' זה פשע".
עוד טען באותה שיחה כי "זה יישמע פרובוקטיבי: אבל אני בעמדה שלא יכולתם להינצל על אדמה זו בלי עזרה של משפחה פולנית. אם 150 אלף יהודים ניצלו במלחמת העולם השנייה, רובם, אם לא כולם, ניצלו תודות לאוכלוסייה הפולנית, וכמה מעטים באוקראינה ובלרוסיה. דודה שלי חיה בהרצליה, והיא מבינה היטב את הנרטיב הזה".
עוד חוזר הניגון, ושוב
בישראל עד היום לא מרוצים מאותה הצעת חוק פולנית, וכאילו לא די בכך בא לו המשבר החדש התורן – הצעת חוק נגד השבת הרכוש היהודי הגזול בפולין. לפי החוק, תביעות רכוש שלא הגיעו להכרעה ב-30 השנים האחרונות, יופסקו או יימחקו, ולא ניתן יהיה שוב להביא טענות חדשות על החלטות מנהליות שהתקבלו לפני יותר מ-30 שנה. מה שיגרום לכך כי יהיה מורכב מאוד לערער על החלטות שכבר ניתנו בנוגע לבתים או אדמות שנלקחו בידי השלטון הנאצי, והולאמו בהמשך בידי השלטון הקומוניסטי בפולין.
אין ספק כי רכוש בשווי עצום נגזל מהיהודים תחת השלטון הנאצי. אולם עוד קודם לתיקון החוק הנוכחי, התהליך המשפטי של השבת הרכוש היה ארוך ומתיש, ודרש הוכחות בעלות מורכבות בפני מערכת המשפט הפולנית. פולין היא החברה היחידה באיחוד האירופי, שלא הסדירה בחוק את השבת הרכוש הגזול.
הן בפולין והן בישראל זומנו השגרירים לשיחות נזיפה, מה שרק גרם להעלאת המתיחות הדיפלומטית בין המדינות.
שר החוץ יאיר לפיד הגיב בחריפות לדברי ראש ממשלת פולין מטאוש מורבייצקי שאמר היום כי "כל עוד אני ראש הממשלה, פולין בוודאות לא תשלם על פשעי הגרמנים: לא זלוטי, לא יורו ולא דולר". לדברי לפיד, "כדאי לראש ממשלת פולין לבדוק שוב את העובדות. על אדמת פולין נרצחו מיליוני יהודים ושום חקיקה לא תמחוק את זכרם. אנחנו לא מעוניינים בכסף הפולני ועצם הרמיזה היא אנטישמית. אנחנו נלחמים על זכרם של נספי השואה, על גאוות העם שלנו, ולא ניתן לאף פרלמנט לחוקק חוקים שמטרתם להכחיש את השואה".
הצעת החוק, שאושרה כאמור בבית התחתון של הפרלמנט הפולני וטעונה כעת את אישורו של הנשיא, עוררה זעם הן בישראל והן בארה"ב.
"מדינת ישראל לא תתפשר על שום פסיק בזיכרון השואה" אמר שר החוץ יאיר לפיד. "אני מגנה את חקיקת הפרלמנט הפולני שהתקבלה היום הפוגעת בזיכרון השואה ובזכויות קורבנותיה". לפיד אף איים כי ישראל תבטל בתגובה לאישור החוק את ההצהרה מ-2018 בה היא קיבלה את הנרטיב הפולני בנוגע לשואה.
נד פרייס, דובר מחלקת המדינה האמריקנית, אמר בתגובה לאישור החוק ב'סיים': "אנו עוקבים אחרי מאמצי החקיקה בנושא מקרוב. כמה מבכירי מחלקת המדינה שוחחו על הנושא עם גורמים רשמיים בפולין בשעות האחרונות. לממשלת פולין יש כעת הזדמנות להראות במעשים, ולא רק במילים, שהיא עומת לצד הערכים המאחדים את הברית בין ארה"ב לפולין".
