הכלים החד פעמיים שוב בכותרות בימים האחרונים, ולא בגלל המוני המטיילים הפוקדים כל מסלול למטיבי לכת בצפון, או חוף ים נידח כלשהוא תוך כדי ניצול הימים האחרונים של בין הזמנים לפני החזרה לזמן אלול.
החלטת הממשלה לקדם מסים על המוצרים החד-פעמיים, כמו גם זעמם של האופוזיציונרים החרדים לאור האפקט הצפוי בדמות פגיעה כלכלית בעולם הישיבות הצורך טונות של חד-פעמי, הפכה את צמד המילים "חד פעמי" לנפוץ ביותר במדינה.
אין חולק כי ליברמן כיוון הישר לבטן הרכה של הציבור החרדי, שכן ברור לכל כי החד פעמי נפוץ ביותר בקרב משפחות ברוכות ילדים ומוסדות. הטענות ל"גזירה אנטישמית" התנוססו במהרה בביטאונים המפלגתיים, וליברמן השיב מצידו כי בסך הכל מדובר ביוזמה שנובעת מתוך דאגה לאיכות הסביבה.
מאות מיליונים לקופת המדינה
מאז פרץ לחיינו תופעת החד פעמי המוני עקרות בית, מלצרים ואפילו סתם עצלנים כל שהם, ניצלו את השפע הרב ואת הססגוניות הרבה שבדבר. החנויות הבינו במהרה את הכדאיות הכלכלית ועד כדי כך חדרה לחיינו תופעת החד פעמי שלעיתים עלות עריכת שולחן מעוצב בכלים חד-פעמיים נאים יכולה להגיע אף למחיר של כמה מאות שקלים.
המציאות בישראל חריגה ביחס למדינות אחרות, כאשר קצב הגידול של צריכת הפלסטיק וחד פעמי עולה מדי שנה בקצב משמעותי. רק בעשור האחרון הוכפל קצב צריכת כלים חד-פעמיים בישראל.
הצריכה הביתית השנתית של מוצרי חד פעמי מפלסטיק עומדת על כ-7.5 ק"ג לנפש, פי 5 מאשר באיחוד האירופי. ההוצאה השנתית של משקי הבית לסעיף זה עומדת על כ-1.3 מיליארד שקל. סך ההוצאה בישראל מתקרב ל-2 מיליארד שקל. רק לשם המחשה, בשנת 2018 גלגל ענף הכלים החד-פעמיים בישראל 680 מיליון שקל, 51% יותר מאשר מחזורו בשנת 2014, רק ארבע שנים קודם לכן.
לפי גורמים בממשלה, "הצריכה של האוכלוסייה החרדית היא יותר גבוהה ביחס לחלקה באוכלוסייה, ולכן זה יהיה מיסוי יתר על החרדים". עם זאת, טענו הגורמים, כי מאחר והאוכלוסייה הזאת משתמשת בכלים קלים יותר, "יש כאן השפעה מאזנת".
המנגנון הסופי של המיסוי טרם הוחלט ונידון בימים אלה מול רשות המסים, כאשר על פי ההערכות המהלך צפוי להכניס מאות מיליוני שקלים לקופת המדינה והוא ייכנס לתוקף לאחר אישור הכנסת בתחילת השנה הבאה. בשלב זה מכוונים באוצר להכפלה של ממש בעלות מוצרי החד-פעמי.
מס על כלים חד פעמיים בוודאי ימלא במעט את קופת המדינה הצמאה למקורות הכנסה, אך ספק אם ישפיע על הרגלים מאוד מושרשים כשאנו בישראל מככבים עולמית בשיעור שימוש בכלים חד פעמיים
יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל
הסיבה, השיטה והסקפטיות
מחקרים רבים שפורסמו בעשור האחרון הביאו למסקנה כי הפלסטיק הוא אחד מהסיכונים האקולוגיים המשמעותיים ביותר. המחקרים מצביעים כי פליטה מסיבית של גזי חממה במהירות גוברת מייצור פלסטיק והשלכתו, מסכן את המאמצים העולמיים לשמור על שינוי האקלים מתחת 1.5 מעלות של ההתחממות.
שנת 2019 הייתה השנה השנייה הכי חמה בהיסטוריית המדידות בעולם, כשרק 2016 חמה ממנה. "מגמת ההתחממות נושאת בבירור את טביעת האצבע הבלתי ניתנת לערעור של בני האדם, שממשיכים לפלוט עשרות מיליארדי טונות פחמן דו חמצני לאטמוספרה מדי שנה", אומרים מדענים, "הנתונים חושפים שוב את היקף משבר האקלים כשגם חמש השנים האחרונות וגם העשור האחרון הם החמים ביותר ב -150 שנות מדידות".
בניסיון להביא לשינוי המצב בישראל, החליט שר האוצר אביגדור ליברמן יחד עם השרה לאיכות הסביבה תמר זנדברג כי בתוך חוק ההסדרים החדש יקודם מס קנייה על כלי פלסטיק חד-פעמיים, כאשר הכוונה היא להכפיל את המחיר הסופי לצרכן. אם התוכנית תאושר על הכלים החד-פעמיים, כגון קשים, צלחות, כוסות, סכו"ם ואחרים, אחרים, יוטל מס קנייה לפי משקלם בחנויות.
ארגוני הסביבה הביעו שביעות רצון מהמס, אך הודיעו כי מבחינתם מדובר רק בהתחלה. בארגון אדם טבע ודין אמרו כי "נזקי הפלסטיק החד פעמי הפכו לאחת מהרעות הסביבתיות הקשות ביותר בדורנו – החל משלב הייצור ועד לשימוש הקצר שבסיומו הפלסטיק הופך לפסולת. חשוב שהצעד הראשוני הזה יהיה חלק ממהלך רחב יותר שמטרתו לצמצם – עד כדי איפוס – את השימוש בכלים חד פעמיים, כמקובל במדינות מתקדמות בעולם. לכן שיעור המס חייב להיות מרתיע, באופן שיעודד שינוי התנהגותי אצל הצרכנים. במקביל, סכום המס שיגבה חייב להיות מיועד למטרות סביבתיות קונקרטיות כמו צמצום נזקי הפלסטיק וצמצום השימוש בפלסטיק חד פעמי".
אך לא כולם תמימי דעים עם המחשבה כי המס ירתיע את הישראלים ויעביר אותם לכלים רב פעמיים או כלים מתכלים. "מס על כלים חד פעמיים בוודאי ימלא במעט את קופת המדינה הצמאה למקורות הכנסה, אך ספק אם ישפיע על הרגלים מאוד מושרשים כשאנו בישראל מככבים עולמית בשיעור שימוש בכלים חד פעמיים", אומר יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל.
לדברי אייקנבאום, "היעד ברור והוא הסרת הפלסטיק החד פעמי המזהם מהחיים שלנו. אם יש צורך בהדרגתיות הרי שהוא לא במעבר ממס כולל לאיסור גורף אלא בהטמעת איסורים באזורים מסוימים (כדוגמת יוזמת השרה לשעבר גמליאל על איסור כניסה של חד"פ בפארקים לאומיים) ואיסור פריטים של חלופה ברורה ברב פעמי (סכו"ם, קשיות). עולם מוצף מפלסטיק זקוק לכלכלה אחרת, מעגלית, מבוססת על שימוש חוזר בכלים רב פעמיים לשימוש או למילוי ואנו קוראים לממשלת 'השינוי' לאמץ מדיניות שתפתור את מגיפת הפלסטיק מהשורש".
די אם ניזכר בניסיון לגמול את הישראלים מהשימוש בשקיות הניילון בסופרים, עת הוחלט כי מחירה של שקית תעמוד על 10 אג'. המהלך לא כל כך צלח, הישראלים נותרו עם השקיות והמדינה עם המצלצלים.
במדינות רבות בעולם השימוש בשקיות ניילון נאסר לחלוטין מתוך ניסיון למנוע את האסון האקולוגי הבא. לשקיות פלסטיק לוקח מאות שנים להתכלות, אם הן מגיעות למטמנות האשפה. במקרים רבים אחרים שקיות הפלסטיק מגיעות למאגרי מים, חוסמות נתיבי מים ופוגעות בבעלי חיים.
החלופה לשקיות הפלסטיק במדינות רבות באירופה וארה"ב הן שקיות הנייר, אולם גם שם הבשורה האקולוגית אינה מושלמת. שקיות נייר אומנם מתכלות בקלות רבה יותר וניתן להשליך אותן לקומפוסט, אך תהליכי היצור שלהן צורכים כמויות אנרגיה גבוהות בהרבה מאלו של שקיות הפלסטיק החד פעמיות. במונחים של התחממות גלובלית הבחירה בשקיות נייר גרועה בהרבה מזו שבשקיות פלסטיק חד פעמיות – אלא אם חוזרים ומשתמשים בהן פעמים רבות מאוד.
האם אפשר אחרת? כיום יש בהחלט אפשרויות אחרות. במקום אותם כלים העשויים מפוליסטירן, קלקר או כל תוצר לוואי אחר, כיום ישנם לא מעט כלים מתכלים העשויים מתירס, קנה סוכר ואפילו חיטה. הם מושלכים לפח ומאידך תוך זמן קצר נעלמים מעצמם. כאן למעשה מדובר באשפה אורגנית. העלות אמנם יקרה יותר, אך התמורה היא שמירה על סביבה בריאה טובה בהרבה מכל השאר.
חומרים טבעיים הם גם על טהרת הבמבוק. עיסה של במבוק שממנה עשויים הכלים בפועל. הסביבה הירוקה נשמרת בחומרים הללו, אשר תוך שלושה חודשים מתכלים מעצמם במסגרת מאה ימים ואפילו פחות.
אולם, יש לזכור כי גם כלים חד-פעמיים מתכלים צורכים משאבי קרקע אנרגיה ומים ויוצרים זיהום, והינם יקרים בעשרות אחוזים מפלסטיק "פשוט". על כן לא מדובר ב"פתרון קסם", אך יחד עם זאת בבחירה מועדפת על פני הכלים ה"פשוטים".
די אם ניזכר בניסיון לגמול את הישראלים מהשימוש בשקיות הניילון בסופרים, עת הוחלט כי מחירה של שקית תעמוד על 10 אג'. המהלך לא כל כך צלח, הישראלים נותרו עם השקיות והמדינה עם המצלצלים
הפתרון: מנגנון מבוסס תחרות
המדרש מספר כי בשעה שהעמיד הקב"ה מול האדם את כל העולם, אמר לו הבורא: "ראה מעשי כמה יפין ומתוקנין הן, תן דעתך שלא תקלקל את עולמי". אין ספק כי כמגזר חרדי, המהלך מתבקש, נצרך ואפילו נדרש.
המעבר לכלים מתכלים, או לחילופין הטלת מס לפי משקל על כלים פשוטים, בהחלט חשובה אם חפצים חיים אנו וחשובה לנו איכות הסביבה והעולם יחד עם ההתחממות הגלובלית שאנו משאירים לנכדינו.
אלא שעם כל הרצון הטוב, חור משמעותי בכיס אינו בהכרח הפתרון. בענף החד-פעמי מעריכים, כי המיסוי אמנם יגדיל את היקף השימוש במוצרים המיוצרים מחומרים מתכלים, אך היעדר תעשייה פורחת בארץ וחוסר בתחרות תביא להתייקרות משמעותית ו/או למחסור במוצרים אלו.
כך שאם ליברמן אכן מעוניין להועיל לסביבה, עליו לפעול קודם או במקביל להזנקת היקף ייצור המוצרים המתכלים כחול-לבן והגברת התחרות בשוק. עד שזו לא תהיה קיימת, היא תידרש להחריג מהמיסוי מוסדות, ארגונים וישיבות – הנפגעים העיקריים מהמהלך.
