בטקס האזכרה לחללי מלחמת יום כיפור שהתקיים היום בהר הרצל השתתפו נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה נפתלי בנט, ושר הביטחון בני גנץ, שנאמו לזכרם של החללים ובתוך כך הודו לכוחות הביטחון שפעלו הלילה לתפיסת שני המחבלים הנותרים.
נשיא המדינה יצחק הרצוג בטקס האזכרה לחללי מלחמת יום הכיפורים: "רבים מן הלקחים שהציבה בפנינו מלחמת יום כיפור רלבנטיים גם היום, והם חייבים להיות לנו תמרור אזהרה. עלינו לעשות הכול – כדי שהפתעה כמו זו של מלחמת יום הכיפורים לא תחזור על עצמה. אסור לנו לשגות בקונספציה, עלינו להיות מוכנים תמיד למלחמה, ולא להחמיץ שום הזדמנות לשלום. לא לזלזל באויבנו ולא לשגות באשליות. אנחנו מחויבים לשאול שאלות תמיד. להיות דרוכים ומוכנים לכול תרחיש. ידינו האחת על ההדק ובו זמנית, ידינו השנייה ובה עלה של זית מושטת לשלום.
מדינת ישראל פעלה ופועלת בשני המישורים הללו. אכן, עוצמתנו הביטחונית אינה מוטלת בספק. גם בימים אלה, לא ינום ולא ישן שומר ישראל. כוחות הביטחון צה"ל, המשטרה, ארגוני המודיעין, אינם שוקטים ופועלים כל העת בשמירה על אזרחי ישראל. כאן המקום גם להודות לכוחותינו כולם, על התעוזה, הנחישות והיצירתיות בלכידת המחבלים.
אותה עוצמה ביטחונית מבוססת בין היתר גם על הקשר האמיץ וההדוק אותו אנו מקיימים עם שכנותינו: בראשן מצרים וירדן, וכעת מדינות נוספות ממרוקו ועד המפרץ – בעקבות הסכמי אברהם. השינוי המדיני והאזורי הזה, והבריתות החשובות הללו, הם בלי ספק חלק מהמענה לבדידות המדינית ממנה סבלנו ערב המלחמה".
ראש הממשלה, נפתלי בנט, נאם ואמר: "לפני 48 שנים משהו בכולנו השתנה. מלחמת יום הכיפורים הוכיחה כמה מסוכנות הן שאננות וזחיחות. היא לימדה את כולנו שיעור בצניעות, אך גם לקח מכונן על חשיבותן של מוכנות והיערכות.
מלחמת יום הכיפורים שינתה את המדינה שלנו, את החברה הישראלית. היא בוודאי גם שינתה את צה"ל. למדנו כמה חשוב להיות ערוכים לכל תרחיש, גם לזה הנראה כמעט בדיוני.
למדנו שהטלת הספק היא תנאי הכרחי לניהול חיינו, לא רק בסוגיות ביטחוניות אלא גם בניהול משברים אזרחיים. למדנו, שאין לנו אלא לסמוך על עצמנו, שנגן עלינו בכוחות עצמנו. מחיר הדמים שגבתה המלחמה כבד מנשוא.
השכול התדפק על דלתות רבות, רבות מדיי, בכל פינה בישראל. "מלחמה כבדת ימים וכבדת דמים", כפי שהטיב לתארה בימיה הראשונים אחד מקברניטיה.
מכובדיי, במעלה שנותיי כנער, כחייל, כמפקד, וכאיש ציבור, חזרתי רבות אל מאורעות המלחמה ומשמעותה. למדתי מקרוב את נסיבותיה, את מהלכה ואת גיבוריה. מה שנתפס בעיני רבים בעיקר ככישלון, נתפס בעיניי גם כניצחון. היכולת להיקלע למערכה מעמדת נחיתות שאין קשה ממנה ולסיימה בהישג מכריע, הן בחזית הסורית והן בחזית המצרית, ראויה לציון. זהו נצחון חשוב לא פחות, ואולי אף יותר, מנצחונות בזק אחרים שלנו שלנו. זה היה נצחון ההתגייסות וההקרבה האישית על הנסיבות הקשות, נצחון התושייה על ההלם הראשוני ואובדן השליטה, נצחון הרוח הישראלית על הקמים להורגנו.
כל מי שיבקש לבדוק ולגלות כיצד התאפשר הניצחון הזה, יקבל לכך תשובה ברורה: הניצחון קרה כי מי שנטל חלק בלחימה הקשה הזאת הבין שגורל המערכה כולה מוטל על כתפיו ונהג בהתאם. כל אחד לקח על עצמו אחריות גדולה בהרבה מזאת שייעד לו תפקידו המקורי והרשמי. מפקד הטנק חשב ופעל כמו מפקד פלוגה. מפקד הפלוגה גילה אחריות של מפקד חטיבה. מפקד הגדוד, כמו שהיה אז איציק מרדכי בחווה הסינית, הבין שגורל המערכה כולה תלוי בהתנהלותו.
סיפור הניצחון של המלחמה נשען על אותם אנשים צעירים שהבינו שבעת פקודה כל אחד הוא בבחינת הרמטכ"ל. אנשים כמו צביקה גרינוולד, קצין השריון הצעיר שהקים כוח מאולתר תוך כדי הלחימה, והצליח עם טנק בודד לעכב את התקדמות הצבא הסורי אל תוך רמת הגולן. אנשים כמו אביהו מדינה, אז טנקיסט במילואים, שלמרות שנותר בטנק יחיד ממחלקתו, הצליח לגרום לטור של טנקי אויב מצריים לשוב על עקבותיהם לאחר שחיסל חמישה טנקים תוך זמן קצר. וגם אנשים מחו"ל, כמו לאונרד כהן, שלא עמד מנגד כאשר שמע על המלחמה שפרצה, הגיע למדינת ישראל כל הדרך מקנדה הרחוקה רק כדי להיות איתנו, עם העם שלו, פה. הוא לא היה חייב לעשות כלום, אבל הוא הלך ושר ממוצב למוצב, מקבוצת לוחמים אחת לאחרת.
כל אחד מהם לקח על עצמו אחריות, מתוך אותו כוח פנימי ועל בסיס תחושת מחויבות עמוקה למדינה שלנו, לארץ שלנו, לעם שלנו. בזכות אותם המפקדים והלוחמים שלקחו על עצמם אחריות, ולמרות האבידות הרבות והקשות, הצלחנו להפוך את הקערה על פיה.
גם היום, 48 שנים אחרי, אין לנו יסודות חשובים יותר מאלו: אחדותנו וערבותנו אחד לשני. למדנו זאת במלחמת יום הכיפורים, ואנחנו נוכחים בכך בכל יום מחדש.
גם מה שקרה הבוקר, כשכוחות הביטחון השלימו את לכידת ששת המחבלים שנמלטו מכלא גלבוע, זו דוגמא טובה, קטנה אמנם, לתופעה שעליה דיברתי עכשיו: הבריחה עצמה היא תקלה חמורה – מודיעינית, מבצעית ומערכתית. אבל מרגע שיש תקלה, קודם כל מתגייסים, ביחד.
בשלב הראשון – מול האויב, על מנת להשיב את ההרתעה, ואחר כך לתקן פנימה את מה שצריך, ויש מה לתקן.
יקיריי, בני המשפחות השכולות, סגן גיורא שוהם, בנם של רות ושלמה שוהם, נפל במלחמת יום הכיפורים והוא בן 21 בלבד. גיורא נהרג במבואות פאיד, לאחר שחצה יחד עם רבים מחבריו לנשק את תעלת סואץ. לכבודו של גיורא ולזכרם של רעיו, כתבה נעמי שמר, המשוררת הלאומית, לאחר מלחמת יום הכיפורים, את השורות הבאות: "בכל שנה בסתיו גיורא אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי בכל שנה".
ואומנם, 48 שנים חלפו וכמו בכל שנה העיניים עודן נשואות. מבטן כולו געגוע, כולו ציפייה, לאלו אשר כבר לא ישובו. הם, בני המשפחות שלכם, שיצאו בחטף אל יחידותיהם, שארזו תיק קטן ומיהרו לצאת מהבית, הם, אשר החליפו באחת את תפילות יום הכיפורים ותענית החג בדהרה אל שטחי הכינוס, אל הלא נודע.
מחיר המלחמה היה כבד ומר. ואתם, ההורים שעוד נותרו, הרעיות, האחים והאחיות, הבנים והבנות שבקושי הכירו את אבא, אתם, החשים את הכאב הזה, יום יום, שעה-שעה. ליבנו איתכם, היום כמו בכל ימות השנה. מי יתן ותמצאו נחמה בכך שגבורתם ומסירותם של יקיריכם חקוקות בלב האומה, לעד".
לאחר מכן עלה שר הביטחון בני גנץ לשאת דברים ואמר: ״שַׁעַר אֲשֶׁר נִסְגַּר קוּמָה פְּתָחֵהוּ״, כתב רבי שלמה אבן גבירול. בנינו ובנותינו אשר נפלו במלחמה הקשה מכולן, פתחו בגבורתם את השער, והם מגש הכסף שעליו נבנתה עוצמתה של מדינת ישראל. כולנו חבים להם את הזכות להיות כאן היום, במדינה משגשגת וחזקה.
זה ארבעים ושמונה שנים שהכאב אינו מקהה את החושים והגעגועים אינם מרפים. הייתי אז נער, שחווה את יראת המלחמה שהחליפה את יראת הקודש. נער שכמו אחרים חווה את הצפירות שהקדימו את תקיעת השופר בצאת הצום.
כולנו חבים לאותם אלפים שנפלו למען הגנת המולדת, ולאלפי פצועים בגוף ובנפש, שנושאים את צלקותיהם מדי יום, גם כעבור כמעט יובל שנים.
כל אחת ואחד, הוא עולם ומלואו: ישראלים מכל קצוות הארץ, דתיים, מסורתיים וחילונים, שהתכנסו יחדיו ביום הקדוש, ושעות לאחר מכן לחמו כתף אל כתף על מנת להדוף את האויב. אנו מצווים לזכור כל אחד ואחד מהם: בשמם, בסיפורם, בחייהם.
מלחמת יום הכיפורים היתה לפני הכל ניצחונם של המפקדים והחיילים בשדה הקרב, ניצחונה של הרוח הישראלית, וניצחון החוסן החברתי שלנו. מול ההפתעה, המתח הפנימי והפחד – עמדו גיבורים בשדה הקרב, בלמו ונלחמו על חייה של האומה.
"אני פה, הסורים שם, ומאחוריי עם ישראל", אמר צביקה גרינגולד, בעל עיטור הגבורה מהמלחמה, בתיאור שאין מדויק ממנו בכדי להביא את תחושת הלוחמים. כמפקדים בצבא, גדלנו על הפקת הלקחים מהמלחמה ההיא, שאנו משננים גם היום: להיות מוכנים לקרב, להקריב, להיות מוכנים לקרב ולהקשיב לכל אחד – מהחייל ועד הגנרל, ולהגיב תמיד למציאות כפי שמתרחשת בשטח" אמר גנץ.
"מכובדיי, אתגריה הביטחוניים של ישראל משתנים, אך לא נעלמים ולא נמוגים. אותם הלקחים של המלחמה ההיא מחייבים אותנו לחתור לשלום, ולצד חתירה זו לדאוג תמיד לבניין הכוח, ולפתח כלים שיאפשרו לנו עליונות מודיעינית, ולדאוג לחיילי צה"ל בסדיר, בקבע ובמילואים. הם אלו שבחזית וחבריהם הם אלו שמאפשרים להם לעמוד בחזית הזו, הם יקבעו את גורל המבצעים והפעולות שישמרו על ביטחון המדינה.
אין דבר חשוב יותר בצה"ל מהחיילים והמפקדים שבחזית העשייה – מתחושת השליחות שלהם, מהרוח הגבית שהם מקבלים מאיתנו המנהיגים ומהחברה כולה.
את חשיבות הכוחות שבשטח והעליונות המודיעינית, מימשנו הלילה במבצע המעצר של המחבלים שנמלטו מכלא גלבוע על ידי צה"ל, השב"כ והימ"מ תוך מימוש העיקרון "בתחבולות תעשה לך מלחמה". אני מבקש לשבח את כל הכוחות שפעלו ועדיין פועלים על ביצוע מדויק ומקצועי ורוח הלחימה ונחישות פעולה לאורך כל השבועות האחרונים.
גם הבוקר חובה להדגיש, שישראל לא מעוניינת לפגוע בשגרת החיים של מיליוני פלסטינים ביהודה ושומרון ואף שואפת להמשיך בצעדים שישפרו ויחזקו את הכלכלה, הבריאות והביטחון האישי. גם בעזה, נאפשר לשני מיליון אזרחים מרקם חיים בסיסי. לצד זאת ולפני זאת, אנו ערוכים לשמור על ביטחון אזרחי ישראל.
אם יהיו ארגוני טרור שינסו להרים את ראשם על גבם של התושבים הפלסטינים – אנו נפעל מולם בעוצמה ונפגע במפגעים ובשולחיהם.
מערכת הביטחון ממשיכה לפעול 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, בכל זירות הפעולה- הקרובות והרחוקות. אנו ערוכים כל העת מול האתגרים המשמעותיים אשר לפתחנו – באיראן, בלבנון, ובחזיתות נוספות" אמר גנץ.
שר הביטחון קרא: "בני משפחות יקרים, לכם לא צריך להזכיר. אתם זוכרים מדי יום: את פגישת הפרידה, את המשפטים שנחרטו בלב, את החיבוק, את המבט האחרון. זוכרים את קרוביכם שנפלו, ומנעו סכנה קיומית למדינת ישראל במשמרת שלהם.
על כולנו מצווה לזכור אותם, ולהזכיר לעצמנו את המחויבות לוודא בכל יום שמותם לא היה לשווא. להיות ראויים בדרך חיינו ובאופן פעולתנו לקורבן הנורא שלכם, עבור המדינה. לצד הנופלים ופצועי צה"ל, אנו זוכרים היום גם את נעדרי מלחמת יום הכיפורים.
אנו פועלים כל העת כדי להשיבם ארצה. זהו צו מוסרי להם ולמשפחותיהם שאנו מחויבים לו כלפיהם וכלפי כל השבויים והנעדרים".
גנץ סיים את דבריו ואמר: "כנבחרי ציבור, מוטלת עלינו המלאכה לדאוג לשלומה, ביטחונה, לחוסנה ולשגשוגה של המדינה. לזכור את מחירה של המלחמה, ועל כן לשאוף ולפעול תמיד לשלום; אך להיות דרוכים בכל עת, על מנת להיות מוכנים למערכה הבאה תהא צורתה אשר תהא. יהי זכר הנופלים ברוך".
