"המושל אסר להקים סוכות ברחוב!" נכנסו כמה מיהודי שקלוב בבהלה אל חדרו של רבם, הרב הדומה למלאך, הגאון רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין (כט בטבת יום פטירתו). "הוא מנמק את האיסור בכך שהסוכות מפריעות להולכי הרגל".
"סוכה ברשות הרבים אינה לכתחילה לדעתי", השיב מהרי"ל דיסקין בשלווה. לדעתו, אסור אף לברך על ישיבה בסוכה כזו.
לאחר זמן מה הגיעו שוב יהודי שקלוב אל רבם. הפעם אסר המושל, יהודי מומר, לקטוף ערבות למצוות ארבעת המינים. "זה מכער את העצים", נימק את הגזירה.
עתה ננער רבי יהושע לייב מספריו ועלה לבית המושל.
"לכבוד הוא לי לארח את רב העיר", האיר המושל פנים לאורח הדגול, "הגם שאיננו חולקים את אותן אמונות ודעות".
"לא באתי להתווכח", קטע את דבריו בקצרה המהרי"ל דיסקין. "תורת ישראל אינה זקוקה להוכחה ואינני מעוניין לדון בנושא עם אפיקורס!"
"מדוע התורה לא זקוקה להוכחה?" תהה המושל.
"היושב בחדר חשוך, צריך לדעת האם בחוץ יום או לילה", נענה רבי יהושע לייב. "אך מי שנמצא בשדה, בעיצומו של יום, אינו זקוק לשום הוכחה על המציאות. אם רוצה המושל הסבר – יבוא נא איתי לטיול קצר בשדה הפתוח ואסביר את דבריי".
יצאו רב העיר והמושל המומר החוצה, עברו את מרכז העיר והגיעו לפאתיה. בשדות המוריקים סיפר רבי יהושע לייב למושל על ניסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ירידת המן והשלו, בארה של מרים, כיבוש יהושע את ארץ כנען, נחל קישון שגרף את חיילי סיסרא, ואף מניסי חכמי התלמוד כרבי שמעון בר יוחאי ורבי חנינא בן דוסא.
"דבריך טובים ויפים אם זה היה נכון", הסכים המושל. "אבל מי אמר שהניסים הללו קרו באמת?"
"ואם זה נכון", שאל המהרי"ל דיסקין, "צריכה אמונת ישראל הוכחה נוספת?"
"בהחלט לא", הסכים המושל.
מולם, על שפת הנהר – בין עצי ערבה-בוכייה עמוסי ענפים – התנוסס מבנה גבוה של טחנת הקמח. "הבט היטב במבנה", הורה רבי יהושע לייב למושל תוך שהוא מחווה באצבעו קדימה.
הרים רבי יהושע לייב את אצבעו כלפי מעלה באיטיות, וככל שעלתה האצבע והתרוממה, התרומם הבניין – שעמד במרחק עשרות מטרים – באוויר! תחילה עמד על רקע העצים הירוקים, לאחר מכן הוסיף להעפיל עד שהשמים התכולים היו לו לרקע.
החל מהרי"ל דיסקין להשפיל את אצבעו באיטיות, והבניין החל לרדת אט אט, עד שחזר למקומו הטבעי.
באין אומר ודברים נפרדו השניים.
למחרת בבוקר רגשה שקלוב ורעשה: המושל נעלם! על שולחנו בבניין העירייה הונח צו חתום המבטל את הגזירות האוסרות על בניית סוכות וקטיפת ערבות.
לימים, סיפר תלמידו של מהרי"ל דיסקין – הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד – את הסיפור לכמה תלמידי חכמים בירושלים.
משסיים לספר וראה את אותות ההתפעלות על פניהם, הבהיר: "לדעתי, רבנו לא השתמש כלל בשמות הקודש או בקבלה מעשית משום סוג שהוא. משנה מפורשת היא (אבות) 'עשה רצונך כרצונו, כדי שיעשה רצונו כרצונך'.
"כאשר יהודי מתבטל כל כולו לרצון הבורא יתברך – הוא זוכה מידה כנגד מידה שהבורא יתברך יבטל את חוקי הטבע ויכפיף אותם כליל לרצונו" – – –
