מחר, בפעם הרביעית בשנתיים האחרונות, נצעד שוב אל הקלפי. אבל הפעם לא נצעד לבד. איתנו צועדים לקלפי הרגשות לאירועי השנה האחרונה. וכך, מאחורי הפרגוד נעמיד על המאזניים את מנעד הרגשות שהגיעו איתנו. בצד אחד נניח את תחושות האכזבה מחברי הכנסת ששתקו ולא עשו די, את הכעס על הסגרים הסלקטיביים, ההתמודדות עם סגירת מוסדות החינוך, הצער מהתנהגות המשטרה, הכאב על הפרנסה והבריאות, ובכלל – איכות החיים והחיים עצמם שנהרסו. ובצד השני נניח את שכר הלימוד בתלמודי התורה, שעלול להכפיל עצמו בגלל התניית תקציבי החינוך בלימודי ליב"ה. את שלוות הנפש של בנינו שיוכלו לשקוד בהיכלי הישיבות באין מפריע, ללא שסכנת גיוס תרחף על ראשם חלילה. את קול התורה שימשיך להישמע בהיכלי הישיבות והכוללים, את קצבאות הילדים, קצבאות אבטחת הכנסה, תקציבי הרווחה ופעילות ארגוני החסד.
זה לצד זה על המאזניים. מחד, הרצונות שלנו, הרגשות הפרטיים, שלוות הנפש והאדישות והרצון "לנקום" בחכי"ם, ובצד השני אלו קריאת קודשם של גדולי ישראל, צרכי של הרבים, שלוות הנפש של צאצאינו והמשך קיום עולם התורה. ומאחורי הפרגוד, בזמן שאנחנו לבד עם עצמנו ועם הקב"ה, כל אחד יחליט איזה צד במאזניים נוטה אצלו יותר.
האם הוא בצד – יחד עם גדולי ישראל ונציגי הציבור שפעלו ללא הפסקה למען הציבור. או בצד – יחד עם מי שהסית כנגדנו ועם אלו שפעלו ללא הפסקה כנגד הציבור.
האם הוא שותף לטוב – ברבבות הפניות לעזרה שטיפלו בהם חברי הכנסת, בהישגים הגדולים כמו הקטנים – אלו שהביאו במצטבר לחסכון של מאות ואלפי ש"ח לכל אחד ובתקציבי החינוך והרווחה שכמעט ולא נפגעו למרות הקורונה, או שותף להרע – למלעיזים, משטינים ומקטרגים המבקשים לעקור את הכול.
נכון, כואבים, כועסים. גם אנחנו כואבים. לא הצלחנו כפי שרצינו. אין מאה אחוזי הצלחה. אבל, את הרגשות האלו יש לתעל דווקא כנגד אלו שפגעו בנו, ולא כנגד אלו שתמיד עמדו בפרץ. לאחר שנה של הסתה והשמצות אינסופיות; של הרעלת בארות התקשורת ברעל ארסי כנגד הציבור החרדי, שהועלה קרבן על מזבח הקורונה, על לא עוול בכפו; שנה בה פעלו כנגדנו בלי סנטימנטים והתחשבות ועם אפס הבנה לצרכים החיוניים שלנו, יש להפנות את הכעס כנגדם, ולא כנגדנו חלילה. את הכעס צריך להפנות כדי להקטין את כוחם של המסיתים ולגמד את מעמדם של המשמיצים ולא חלילה להיפך. אי-הצבעה או הצבעה למפלגה שאין דעת חכמים נוחה הימנו, רק תגדיל ותחזק את הכוחות האנטי-דתיים. זה לא "עונש" לנציגות החרדית, זה "פרס" לנציגות האנטי- חרדית.
מתנהלת פה מערכה, בה חברו להם כולם יחדיו וכל האמצעים כשרים. זו פעילות אינטנסיבית לפרק ולפורר אותנו מפנים. לפורר את הערבות ההדדית שלנו כחברה, את לכידות ואת אחדות השורות, רק כדי שיוכלו לפגוע בנו ובאמונתנו. ולא ניתן להם את זה. זו מלחמה על הבית, על התורה, על השבת, על היכולת להמשיך לגדל את ילדינו ברוח ישראל סבא ועל עתיד המדינה וצביונה.
בואו, נתאחד כולנו כפי שאנחנו יודעים ונתן בקלפי את התשובה הניצחת למסע ההסתה והשיסוי. לא יצא חוטא נשכר. מי שהסית נגדנו בלי הפוגה, יקבל אותנו מאוחדים מאי פעם. אלו שחובטים בנו, יקבלו אותנו חזקים יותר. אלו שפגעו בנו, יצאו נפגעים ומרוסקים. רק בהכפלת הכוח החרדי נפסיק בעזרת ה' את מסע השיסוי שכבר הגיע לאלימות פיזית. הם יבינו כי "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
—
הכותב הוא חבר כנסת, יו"ר הוועדה לפניות הציבור בכנסת ומועמד מפלגת יהדות התורה
