תרשו לי להפתיע אתכם. חוקי סדום זה לא בדיוק מה שאתם מכירים. הבה נלמד שתי דוגמאות לחוקי סדום על פי דברי המדרש.
החוק הראשון בסדום קבע: לא ייתכן שמאות רועי בהמות וצאן יסתובבו יום-יום עם בהמותיהם במרעה, לכן ערכו אנשי סדום תורנות ובכל יום אחד מבני העיר הוציא (בעזרת נערים שנשכרו לעזור לו) את ראשי הצאן והבקר של כל הסדומים למרעה משובח. כך יכלו שאר האנשים לעסוק בעוד עבודות מהצד. יום אחד בשנה נטלו חופש וחזרו למשבצת ה'טבעית' שלהם.
עד כאן נשמע הוגן, נכון? הנה החוק הדרקוני שזיכה את הסדומים באות קלון נצחי: מי שיש לו בהמות ירעה את בהמותיהם של כולם רק יום אחד בשנה. אבל מי שאין לו כלל בהמות – ירעה את בהמותיהם של כולם יומיים בשנה.
סעיף מספר שתיים לחוקת סדום קבע כך: מי שעובר את הנהר על גבי הגשר המתוח מעל הנהר, בו גובים מכס על הסחורה (סוג של כביש אגרה מִקְרָאִי) יעבור ללא תשלום. אך מי שמוותר על הגשר ומבכר לעבור מתחתיו ולדשדש במים ובבוץ – יחויב בתשלום מלא.
אני יודע שיותר ממה שאתם מופתעים מחוסר הרשעות שבחוקים הללו, אתם פעורי פה לנוכח ה"היגיון" הרב הטמון בהם.
מה בעצם ביקשו הסדומים להרוויח בחוקים המוזרים הללו, שאולי עדיף לכנותם "חוקי חלם"?…
בפרשתנו ניתנת התשובה לשאלה זו באמצעות המשפט שנימק בו הקב"ה את הפיכת סדום ועמורה, וכך אמר לאברהם: "זעקת סדום ועמורה כי רבה, וחטאתם כי כבדה מאוד".
המפרשים מקשים: אם הדגישה התורה בתחילת הפסוק שחטאתם של סדום "רבה", לשם מה מדגיש הכתוב בפן נוסף שחטאתם "כבדה מאוד"? האם אין זה כפל לשון?!
בפרשת השבוע הקודמת, כשתיארה התורה את לוט שהלך לגור עם הסדומים, ציינה התורה "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד". אחד הפירושים היפים ששמעתי על פסוק זה אומר כך: בקריאת שמע אנו אומרים שצריך לעבוד את ה' יתברך "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". כשכוונת המילה "מאודך" היא ממון. אפילו אם תצטרך לאבד את כל רכושך, כדאי הדבר עבור אהבת ה'.
אנשי סדום לא הסכימו שאי מי בסדום יעניק כסף לעניים. מכספו הפרטי, כמובן. הנימוק לחוק: הכסף שייך לבורא עולם. אם הוא החליט שלאדם פלוני הוא אינו מעניק ממנו, מי אתה עז-פנים שכמוך, בן-תמותה נאלח שתתערב לו בהחלטות?
שימות העני ברעב!
זהו ביאור הפסוק: "ואנשי סדום רעים וחטאים", מה היה חטאם? בכך שטענו: "לה' מאוד", הכסף שייך לבורא יתברך ולך אסור להתערב בהחלטותיו. לכן מדגישה התורה: "זעקת (העניים ב)סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה", ומדוע? בגלל ה"מאוד", הכסף שלא העניקו לעניים.
כעת נבאר את ההיגיון המעוות של מחוקקי סדום: אדם שיש לו בהמות, או שהוא מוכן לשלם עבור מעבר על גבי הגשר – סימן שיש לו פרנסה, הוא מסודר בחיים. הוא לא יהיה נטל על הציבור, לכן ירעה את הבהמות רק יום אחד, ויעבור על הגשר בחינם. אבל מי שחי על חשבון אחרים ואין לו כסף להחזיק עדר צאן, או לשלם מס אגרת-מעבר על הגשר – שישלם דאבל. שלא יהיה פרזיט.
