הגינה רחבת הידיים האירה בשעת לילה מאוחרת באור יקרות. שולחנות וכיסאות מפוארים ניצבו בטורים מסודרים. האורחים שהוזמנו לביתו של עזרא הגביר התענגו על מאכלים משובחים שהוגשו בשפע רב, והאזינו למוזיקה טובה שהושמעה מכליהם של טובי הנגנים הערבים.
עזרא הגביר התהלך בין החוגגים עטוי מחלצות משובחות, שני מלצרים צועדים אחריו עם טס מוכסף ועליו מבחר משקאות, כוסו מלאה משקה יקר והוא שותה 'לחיים' עם כל אורח בנפרד.
"עזרא", פנה לפתע אחד האורחים אל הגביר, "למה לא ישירו לנו חברי המקהלה שהבאת, כמה שירים קלילים ל'חאפלות'? רק תפילות ופסוקים הם שרים מתחילת הערב"…
בקשתו של האורח גרמה לעזרא להסתובב אל חברי המקהלה ולהורות להם לעבור לסגנון קליל יותר. "תשירו כמה שירים מקומיים". כאן נקב עזרא בשמם של שירים בשפה הערבית שהיו שגורים בפי תושבי ארם-צובא, הלא היא חאלב שבסוריה.
"רבנו הגדול אסר על שירת שירים כאלה", השיבו חברי המקהלה.
תקנות חדשות פורסמו באותם ימים על ידי בית הגדול של חאלב, בהוראת הגאון רבי חיים מרדכי לבטון (כ' בסיוון יום פטירתו). עיקרן של התקנות עסק בעיקר בשירי עגבים, האסורים על פי ההלכה, שיהודים רבים נכשלו בשירה בהם.
כדי למנוע מיהודים להיכנס ל'תחום האפור', תיקן הרב לבטון שלא ישירו יהודי חאלב באירועים ציבוריים כי אם שירים בלשון הקודש על טהרת הקודש.
עזרא התקצף למשמע תשובתם של חברי המקהלה. הוא פקד על הנגנים הערבים לעבור לניגוני 'חאפלות', וחברי המקהלה – למרות התנגדותם הנחרצת – נכנעו ללחץ הציבורי ושוררו את השירים האסורים.
הבוקר אור ורבי מרדכי לבטון שמע על הפרת התקנות בפומבי שאירעה בליל אמש. הוא שלח את שמש בית הדין אל עזרא הגביר שיגיע מיד להתייצב בפניו. אך הגביר סירב.
"אמור לו", ציווה רבי חיים מרדכי לשמש בית הדין, "שאם לא יתייצב לפני מיד, אחרים אותו ועונשו יהיה רע ומר!"
הלך שמש בית הדין בפעם השנייה אל ביתו של עזרא הגביר והקריא באוזניו את מילותיו המדויקות של הרב.
העשיר משך בכתפיו ועשה בידו תנועת זלזול, כאומר: מה לי ולאיומיו של הרב.
חזר שמש בית הדין אל הרב ובקול רועד סיפר על הזלזול וההשפלה שהסב עזרא לדברי הרב.
רק מילים ספורות אמר רבי חיים מרדכי: "יהי כן, כחפצו".
שעה קלה חלפה ואיבריו של עזרא החלו להתנפח בצורה מוזרה. בשלב מסוים הנפיחות לא רק הייתה מוזרה אלא גם כואבת מאוד. עזרא גנח מכאבים והתפתל. רופאים בכירים שהוזעקו לביתו לא ידעו לומר מהי הסיבה לנפיחות הזו.
למרות הניסיונות והתרופות, איש מהרופאים לא הצליח להקל על סבלו של עזרא. הנפיחות עיוותה את כל גופו והוא ממש צרח מייסורים.
"תקראו בבקשה לרבי חיים מרדכי לבטון", זעק הגביר בפנים מעוותות ומנופחות. "אמרו לו שאני מתחרט ומבקש ממנו סליחה ומחילה".
"הרי הוא ביקש זאת במו פיו", תהה הרב לבטון על בקשתם של בני המשפחה שיחיש רפואה שלמה לאביהם.
לאחר הפצרות רבות ניאות רבי חיים מרדכי, הלך לבית העשיר ושם קיבל ממנו התחייבות ברורה שלא ישוב עוד על מעשיו הרעים.
בו ברגע פסקו ייסוריו של הגביר, ותוך זמן לא ארוך שב גופו למראהו הרגיל. ושם שמים התקדש ברבים.
