"כמה אתה מוכן לשלם?", שאל אותי אתמול בעל עסק שהציע את מרכולתו. לא הייתי צריך להפעיל מחשבה רבה כדי להשיב לו במקום: "אפס שקל". הלה הטיח בי בכעס: "ככה אתה מזלזל בי?!".
לקח כמה דקות עד שהצלחתי להרגיע אותו ולהסביר לו כי אני מאוד רוצה את המוצר, ואף מוכן לשלם עליו, אך כשנשאלתי כמה אני "רוצה לשלם", התשובה הנכונה הייתה… אפס. בסופו של דבר, כל אחד מחפש להוציא כמה שפחות ולהכניס כמה שיותר. כך הוא דרכו של העולם.
• • •
היו לי לא מעט נושאים לעסוק בהם השבוע, אך מבול של פניות מהקוראים המכורים בעקבות טור שפרסמתי לאחרונה במדור זה גרמה לי להבין שהתמונה אמנם הוצגה כראוי, ואני כמובן עומד מאחורי כל מילה שנכתבה בו – אך לסיפור צד נוסף שמשום מה נעדר מעיני הציבור.
היה זה הטור שעסק במענקי המדינה לעסקים, בו כתבתי כי למחאות האומנים והיוצרים אין כל הצדקה. תחום העיסוק שלהם אמנם נפגע אנושות מהקורונה, אך כמוהם גם עסקים וחברות שונות כמעט בכל ענף במשק. לבוא ולומר שהאומנים הם יחידי סגולה שמגיע להם מענק וסיוע מיוחד ברקע משבר הקורונה זה להיות מנותק מהמציאות.
התגובות הזועמות לא הפסיקו לזרום, אך לרובן לא היה קשר למציאות. היו אלו דווקא בעיות וותיקות איתן הם מתמודדים במשך שנים. חלקן כתוצאה מסטיגמות חברתיות לא נכונות בעליל, וחלקן סתם תופעות שמשום מה הפכו לשגרה וקיבלו אישור שבשתיקה. אלא שכדרכו של עולם, ברגעי המשבר עושים רבים חשבון נפש וגם בעיות אלו עולות וצפות…
כך למשל, חושב החלק הארי של הציבור כי אומני המוזיקה הם עשירים, או לפחות בעלי הכנסה גבוהה. "החישוב פשוט: כל לילה כמה אלפי שקלים, כפול 5 ימים בשבוע", טוענים רבים. מה שהם שוכחים, זה שאותם אומנים מנהלים למעשה עסק תקופתי, ובמשך תקופות ארוכות בשנה אינם יכולים לעבוד. ספירת העומר ושלושת השבועות לדוגמה.
בנוסף, מאחורי כל אומן עומד צוות שלם המתפרנס מהסכום הזה. וכל זה לפני שדיברנו על כל הלקוחות ה'טובים' ש"לא צריכים חשבונית" ודורשים הנחה של 17% כדי לא לשלם את המע"מ, למרות שהאומן נדרש לשלם אותו. על הדרך הוא גם יצטרך להחזיק רכב, או לשכור מוניות בתעריפי לילה, להשקיע בציוד, פרסום וכמעט כל מה שכל בעל עסק מוציא.
ואיך יגמול לו הציבור על כך? יוריד את אלבומיו בצורה פיראטית, לעולם לא ישלם על כרטיס להופעה ובכלל יכעס על האמן אילו יעז לומר שזו גניבה. "שיגיד תודה שאני מקשיב לו ומפרסם אותו, זו פרסומת מטורפת", יגיב אותו אוהד מזיק. "אפילו הבית דין של XXX אמר שמותר", יאמר להגנתו. אחרים יתלו זאת, למרבה האירוניה, בכך שהאומן "מיילא התייאש ולכן יש היתר" – ושערי תירוצים לא ננעלו.
אם חשבתם לרגע שבכך מסתיימת הסאגה, טעיתם ובענק. כמעט ואין אומן או יוצר (כמו גם בעלי מקצוע רבים אחרים, בתחומים שונים) שלא מכיר את המשפט "אחי, זו פרסומת מטורפת בשבילך. אתה בכלל צריך לשלם לי על זה שאני מכניס אותך בלו"ז".
המשפט הזה מלווה כל אומן לפני דינר יוקרתי, חתונה רבנית ואפילו אירוע בוטיק של "האנשים הכבדים". מבחינתם של בעלי האירוע, לא רק שאין כאן איש מקצוע שנותן את כל כולו עבורו, האומן בכלל חב לו את חייו.
אם לדייק, לפחות חמישים אחוז מהאומנים מופיעים בחינם בממוצע פעמיים בשבוע. לפעמים למטרות חסד ולפעמים באמצעות סחיטה מאכערית של מפיקי האירועים הגדולים. זו הרי פרסומת מטורפת עבורו, לא?!
• • •
אז זהו, אומנים יקרים, אתם אכן צודקים בכך שאתם מארגנים מחאות. אך אין בינם לבין משבר הקורונה כל קשר. למעט העובדה שהקורונה הציפה את בעיות העבר.
תפסיקו להיות פראיירים ואל תייצרו מוזיקה חדשה. תשבו בבית ואל תעבדו בחינם "בשביל הפרסום". אבל לעולם אל תבואו ותאמרו "מצבנו קשה מהעסקים האחרים במדינה".
כל בעלי העסקים סובלים במידה שווה ממשבר הקורונה, הבעיה שלכם היא שפשוט לא טיפלתם בבעיות שלכם במשך שנים.
