המדרש תנחומא בפרשתנו מתאר (בתרגום חופשי): מצווים אנו מן התורה להטיל בכל כנף-בגד שחייב בציצית פתיל אחד בצבע תכלת, כך שיהיו שבעה חוטי לבן וחוט אחד של תכלת (כיום כשאין לנו את צבע התכלת האמור בתורה באופן ודאי, אנו פטורים מחמת אונס להטיל תכלת בציצית).
שאל קרח את משה רבנו: טלית שהבד שלה עשוי כולו מצמר צבוע תכלת, האם היא חייבת שישימו בה גם פתיל אחד בכל כנף בצבע תכלת? ומשה רבנו השיב לו שכן, היא חייבת בפתיל תכלת.
לעג לו קרח לעיני כולם: אם טלית שכולה בצבע תכלת – זה לא כשר וטוב, איך ייתכן שארבעה חוטים של תכלת בכנפות זה כן טוב?!
וכך מפרש רש"י את הפסוק: "ויקהל עליהם קרח את כל העדה". כיצד הצליח קרח להמריד את כל עם ישראל נגד משה רבנו? אומר רש"י: "בדברי ליצנות כל הלילה". קרח השתמש בליצנות וכך העביר את כל עם ישראל לצידו.
וזו לשון המדרש (מדרש תהילים אות א) כיצד עשה קרח ליצנות ממשה ואהרן: "אלמנה אחת הייתה בשכונתי", מספר קרח, "ועימה שתי נערות יתומות והייתה לה שדה אחת. באה לחרוש, אמר לה משה 'לא תחרוש בשור וחמור יחדיו'. באה לזרוע, אמר לה משה 'שדך לא תזרע כלאיים'. באה לקצור ולעשות ערֵמה, אמר לה 'הניחי לקט שכחה ופאה'. באה לעשות גורן, אמר לה 'תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני'. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו.
"מה עשתה? מכרה את השדה ולקחה שתי כבשות ללבוש מגיזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו, בא אהרן ואמר לה, תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה 'כל הבכור אשר ייוולד בבקרך ובצאנך הזכר' [יהיה לכהן]. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו.
"הגיע זמן גיזה וגזזה אותן, אמר לה, תני לי ראשית הגז שכן אמר לי הקב"ה 'וראשית גז צאנך תיתן לו'.
"אמרה (האלמנה): אין לי כוח לעמוד באיש הזה הרי אני שוחטת אותן ואוכלתן. כיון ששחטתן, אמר לה (אהרן): תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה לו, אפילו ששחטתי אותן לא ניצלתי מידו?! הן עלי חרם (מוקדשים לשמים). אמר לה (אהרן): תני לי אותם, שכך אמר הכתוב 'כל חרם בישראל לך יהיה'. נטלה והלך לו. הניחה בוכה היא ושתי בנותיה".
מזעזע! אלמנה מסכנה שאין לה מאומה, ודווקא אליה נטפלים משה ואהרן בשביל לקבל קצת תרומות ומעשרות… זה מה שאמר קרח לעדת ישראל.
איפה התחבא השקר בסיפור?
שלאף אלמנה לא הייתה שדה. כי עם ישראל נדו ונעו במדבר! אין שם שדות. אף אחת לא הייתה זקוקה לחרוש שדה ולחלוב כבשים כדי להתפרנס. היה מן שיורד מן השמים לכל יהודי כל בוקר!… כל המצוות של תרומות, מעשרות וכדו' המוזכרות במדרש – כולן 'נכנסו לתוקף' רק לאחר שנכנסו ישראל לארץ.
קרח הגיע עם 'בלוף' אחד גדול. שקר ענק! איך האמינו לו כולם? "ויקהל עליהם את כל העדה", מפורש בפסוק. כולם היו טיפשים?!
התשובה היא שכוחה של ליצנות שהיא מחלחלת עמוק פנימה גם כשאין לה אחיזה במציאות. זו סכנתה הרבה.
