"אקלל אתכם בקללה נמרצת!"
בני הקיבוץ שישבו באולם התרבות נדהמו. הרב שהזמינו מירושלים לשאת בפניהם דברי יהדות, מבקש לקלל אותם בלי למצמץ. 'אולי בכל זאת צדקו אלו שהתנגדו לבואו', הרהרו חלק מבני הקיבוץ בעוגמה.
ההצעה לקלל את תושבי הקיבוץ לא נולדה בחלל ריק. רוב מוחלט של הקיבוצים במדינת ישראל באותן שנים לא רק שלא שמרו תורה ומצוות, אלא אף התנגדו לשומרי תורה ומצוות בכל כוחם.
באחד הקיבוצים התאספו כמה יהודים שהמסורת היהודית הייתה קרובה ללבם, אם לא בתור דת, לפחות בתור מסורת. הם רצו שיגיע רב אל הקיבוץ ויישא דברים בפניהם מתורת ישראל. כמובן שחברי הקיבוץ האחרים התנגדו בכל תוקף ולא רצו לאפשר הגעתו של יהודי שומר תורה ומצוות ל"הטפה דתית" בשטח הקיבוץ.
לאחר ויכוחים עזים יצאה ההצעה אל הפועל: הגאון רבי שבתי יודלביץ (כב בכסלו יום פטירתו), מגיד המישרים הנודע מירושלים, הגיע אל הקיבוץ להזמנת חלק מהחברים. גיבור חיל היה רבי שבתי, הן בכוחו הנפשי והן בכוחו הפיזי. משכך, לא היסס מלהתמודד עם איומים והצקות בזמנים שאחרים חששו לעורם.
הגיע רבי שבתי אל שטח הקיבוץ וזכה לקבלת פנים תוססת במיוחד: חלק מבני הקיבוץ עמדו בצד הדרך והשליכו אבנים לעבר הרכב שהביא אותו.
עתה עמד הרב יודלביץ באולם התרבות (בית כנסת כמובן לא היה בנמצא) וקילל אותם: "אקלל אתכם בכך שבניכם יהיו שומרי תורה ומצוות", אמר רבי שבתי כשחיוך על שפתיו. "ככה לא תוכלו לזרוק עליהם אבנים כשהם יקיימו את מצוות התורה"…
שנים עברו, ו"קללתו" הנמרצת של רבי שבתי התקיימה בהידור. מספר חברים מבני הדור השני בקיבוץ התעוררו ושבו לבוראם, הלכו ללמוד תורה מספר שנים ושבו לגור בקיבוץ, כשהם מנהלים מאבק עיקש בחברי הקיבוץ הוותיקים על זכותם לקיים תורה ומצוות כחלק מבני הקיבוץ.
אחת המחלוקות החריפות בהן נתקלו שומרי התורה והמצוות מול בני הקיבוץ, הייתה כאשר ביקשו לקבוע מזוזה בפתח חדר האוכל הקיבוצי, כמו גם בפתח מקומות ציבוריים נוספים שהיוו נקודת מפגש לכל בני הקיבוץ. הדתיים טענו "מה מפריע לכם שתהיה מזוזה בפתח?" והחברים הוותיקים לא אבו לשמוע על כפייה דתית מסוג זה, שלטענתם תוביל מאוחר יותר לכפיית הלכות רבות על יתר בני הקיבוץ באופן שיגביל את אורחות חייהם.
הסוגיה הרגישה הובאה לבסוף לפתחו של רבי שבתי יודלביץ, ששמע את טענות שני הצדדים והתבקש להכריע.
"בכל מקום שבו יש שני צדדים וכל אחד עומד על שלו, לא ייתכן שתושג הסכמה אם לא תהיה פשרה", אמר רבי שבתי לחברי הקיבוץ, וזכה להנהוני הסכמה מכל עבר. דברים של טעם הם.
"לכן, אם תחפצו שאכריע בוויכוח ביניכם, יהיה זה רק אם תואילו לקבל על עצמכם את הפשרה שאבקש לבצע", הקדים רבי שבתי תנאי קודם למעשה. ההסכמה ניתנה על אתר.
"אתם, מקימי הקיבוץ, נמנים על השמאל הפוליטי של המדינה", הקדים הרב. "בני הדור הצעיר שחזרו בתשובה נמנים על הימין הפוליטי. נכון?"
למראה ההנהונים של חברי הקיבוץ המשיך רבי שבתי בהצגת הפשרה: "מכיון שלכל פתח יש שני משקופים, נבצע פשרה: את המזוזה נקבע אך ורק במשקוף הימני של הפתח, ואילו המשקוף השמאלי יישאר ללא מזוזה"… ההצעה, לא מיותר לציין, התקבלה בהסכמה אחידה.
