בתלמוד הירושלמי (בבא מציעא ח.) מופיע הסיפור הבא: האמורא הקדוש רבי שמואל בר סוסרטיי הגיע לרומי, בשהותו שם איבדה מלכת-רומי תכשיט יקר, וכרוז סבב ברומי והכריז: מי אשר יחזיר את התכשיט לידי המלכה בתוך שלושים יום – תגמול לו המלכה שכרו. ומי שיעכב את התכשיט אצלו עד לאחר שלושים יום – יוסר ראשו מעליו.
המוצא הישר היה לא אחר מרבי שמואל בר סוסרטיי. אך הוא השאיר את התכשיט אצלו עד שעבר יום השלושים ואז הגיע לפני המלכה. בבואו, שאלה אותו המלכה: "היית בשלושים הימים האחרונים בעיר?" השיב רבי שמואל בחיוב.
המשיכה המלכה לשאול: "שמעת את הכרוז הסובב בעיר?" ענה רבי שמואל: "הן".
"מה אמר הכרוז?" ביקשה המלכה לדעת, ורבי שמואל חזר על לשונו של הכרוז: מי אשר יחזיר את התכשיט לידי המלכה בתוך שלושים יום – תגמול לו המלכה שכרו. ומי שיעכב התכשיט אצלו ויחזירנו לאחר שלושים יום – יוסר ראשו מעליו.
"ועכשיו אתה בא?"… תהתה המלכה האם לפניה עז-פנים המתגרה במלכות, או תמים גדול שאינו מבין בין ימינו לשמאלו.
"מלכה נכבדה", ענה רבי שמואל, "את ה' אלוקי השמים אני ירא. והוא ציוונו בתורתו הקדושה להשיב אבדה לבעליה. לא חפצתי שתחשבי שמא אני משיב את האבדה על מנת לקבל שכר, ולא אביתי שתסברי שמחמת פחד ומורא החזרתיה. לכן המתנתי במכוון שלושים ימים. וכעת, הרי שלך לפנייך".
התפעלה המלכה מאוד מעוז רוחו ומיושרו הרב, ולא נחה דעתה עד שהכריזה בהתפעלות: "ברוך אלוקי היהודים".
• • •
דברי נבואה מצאנו בפרשתנו, מכתב קודשו של רבנו חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש: "כי תראה את שור אחיך או את שיו נידחים והתעלמת מהם", מסביר ה'אור החיים' שהנמשל של מצווה זו הוא נשמות יהודים תועות, המכונות בתואר "שור אחיך או שיו", משום שיהודים הם הצאן של הקב"ה – הרועה הגדול. "השב תשיבם לאחיך", נסה נא להשיבם למוטב.
ממשיך ה'אור החיים' בלשונו: "ואם לא קרוב אחיך אליך, בזה הֵעִיר כי הוא מדבר על זמן גלות האחרון… שנסתם הקץ, ואין (מי ש)יודע מתי 'קץ הפלאות', וזה יסובב הרחקת הלבבות מהאמונה "…
מה עושים?
מבאר ה'אור החיים': "עם כל זה, יְצַו ה' 'ואספתו אל תוך ביתך' – זה בית המדרש, וילמדהו אורחות חיים ודרך ישכון אור, לבל יטה מני אורח, ולא ימצאהו אויבו במחשבות וטענות כוזבות. כי 'אור התורה' תצילהו".
דהיינו, ברגע שיהודי חלילה וחס 'נאבד' משמירת תורה ומצוות ואין בידך לשנות את אורח חייו, לכל הפחות תדאג להשפיע עליו שישמע שיעורי תורה, שיבוא לשיעור 'דף היומי', שילדיו ייחשפו ליהדות. "כי אור התורה תצילהו!"
מסיים 'אור החיים' הקדוש: "עד דרוש אחיך אותו", יבוא הקב"ה באחרית הימים ויקרב אותו חזרה לתורתו בעצמו, בזכות ה'טיפול המשמר' שעשית לנשמתו התועה.
ואת זה, להביא את בית המדרש לכל יהודי, בכל שפה ובכל סגנון – יכול כל אחד בדור שלנו לעשות. יש שיעורים מכל סוג, הרצאות באינספור גוונים, לילדים ולמבוגרים, לגברים ולנשים.
אז בפעם הקרובה שאתה נתקל ב'אבדה' – 'תכשיט' – של הקב"ה, תנסה לזרות עליה קצת תורה. להציע בחיוך, להמיס את הלב. להחזיר אבדה לשם שמים…
