בפתח הבית הדל הופיעה דמות שהחשיכה את הפתח כשעמדה בו בנימוס. דמותו ההדורה של הגאון רבי אברהם עדס (יום פטירתו כח באב), ניצבה בחלל הפתח וחיכתה להזמנה.
בעלי הבית שזכו לארח באותו יום את אחד מגדולי המקובלים בדור – הגאון רבי יהודה פתיה (יום פטירתו כז באב), שהגיע אתמול לארץ ישראל כשעלה מבבל לגור בה, התרגשו למראה הזכייה לארח שני גדולי ישראל בצל קורתם.
הייתה זו הפעם הראשונה מתוך שלוש (בשנת תרס"ה, תרפ"ג, תרצ"ד) שעלה המקובל הקדוש רבי יהודה פתיה לארץ הקודש. בשתי הפעמים הראשונות נאלץ מסיבות שונות לשוב לגור בבבל, עד שבשנת תרצ"ד עלה בפעם השלישית לארץ הקודש וחי בה עד פטירתו.
במהלך ביקורו של רבי אברהם עדס, השתולל ילדו הקטן של רבי יהודה פתיה ליד האורח ועשה מעשי משובה. חכם יהודה הרגיש שבנו מגדיש את הסאה, הוא קרא לו אליו וייסר אותו בשבט לשונו.
לאחר שנרגע הילד והלך, פנה רבי אברהם בלחש כממתיק סוד אל רבי יהודה ותהה: "הרי ילד זה עוד יסבול צרות רבות ורעות. מפני מה אפוא מוסיף כבודו על קשייו ומייסר אותו?!"
ראשית מיהר רבי יהודה להבהיר שאינו יכול להימנע מחינוכו של בנו. יהיה עתידו אשר יהיה. הלא כבר נאמר "חושך שבטו שונא בנו". לאחר מכן, שאל רבי יהודה את רבי אברהם לפשר הדברים שאמר על הצרות העתידיות.
"בגלגול הקודם היה בנך מלמד תינוקות", פתח רבי אברהם חרך צר לעולם הגלגולים וסודותיו. "בתפקידו זה, הכה את הילדים שלמדו אצלו ולא ריחם עליהם גם כשגברו זעקותיהם. לא זו בלבד שלא נמנע מלהכותם יתר על המידה, אלא אף התענג על הסבל שלהם.
"בית דין של מעלה פסקו להוריד אותו שוב לעולם הזה לחיים של סבל. צרות רבות וייסורים שאין לשער יעברו עליו, עדי יתקן את אשר עיוות. נשמתו של מלמד זה התגלגלה בבנך"…
שמע רבי יהודה ונצר את הדברים בלבו.
כאמור, לאחר זמן מה נאלץ רבי יהודה פתיה לשוב לבבל. שנים ספורות חלפו והבן הצעיר, שהפך לנער, נפל למשכב. לא סתם חולי של חולשה היה זה, כי אם ייסורים המטריפים דעתו של אדם. הרופאים פכרו את ידיהם בחוסר אונים והנער הצעיר צרח את נשמתו מכאבים.
באחד הימים שמע חכם יהודה פתיה את בנו נאנח מעמקי נשמתו: "ריבונו של עולם", בכה הנער בדמעות מרות, "מפני מה מגיעים לי ייסורים רבים כל כך? הן צעיר אני לימים ובקושי הספקתי לחטוא"…
נכמרו רחמיו של רבי יהודה על בנו. ניגש למיטתו ושאלו אם זוכר הוא את המפגש בירושלים עם רבי אברהם עדס לפני שנים מספר. הנער הנהן בשפתיים חשוקות מכאב.
"דע לך בני", גילה לו רבי יהודה את הסוד מכבשונו של עולם, "שהיית מלמד תינוקות וגרמת להם ייסורים רבים בהכאותיך, ואף התענגת עליהם. ועתה בני, תן כבוד לאלוקי ישראל, התוודה על חטאיך בגלגול הקודם בלב ונפש, ועשה תשובה שלמה ואמיתית".
החל הנער להתוודות על סדר הווידוי "אשמנו. בגדנו", כשעיניו זולגות דמעות וחרטה אמיתית אופפת אותו. בסיום הווידוי קרא יחד עם אביו הקדוש קריאת שמע ולפתע השיב את נשמתו ליוצרה…
