כבר כתבתי לכן פעם על רצון הלב, על כמה אנחנו צריכות להיות מחוברות לעצמנו ולעשות רק מה שאנחנו מרגישות. לפני כשבועיים היתה לי הזדמנות נפלאה לחדד לעצמי את המסר.
כתוב שבע ייפול צדיק וקם. הקב"ה לא מצפה מאתנו להיות מושלמים ולהצליח בהכל, הוא כן מצפה שנשאף לטוב ושנקום – אם נפלנו. אספר לכן סיפור אישי שלמדתי ממנו רבות:
טרם התחיל הסגר האחרון, ביקשה בת ה-8 שאקח אותה למשחקיה. זה היה יום חמישי ואני בישלתי לשבת. התחבטתי רבות אם כן או לא, אך הרגש האימהי ניצח, עוד מעט נכנסים לסגר, תני לילדה קצת הנאה. ארזתי אותה ויצאנו…
במשחקיה היא ביקשה לעלות למכוניות מתנגשות. כזו משחקיה מיוחדת, איך אמנע ממנה את ההנאה? לידנו עמדו שתי נשים עם ילדות קטנות שלא יכלו לעלות כי הן לא מגיעות לדוושת הרכב וניסו לבקש 'טרמפ' לילדות. שאלתי את בתי אם תהיה מוכנה לארח ילדה לידה והיא הסכימה. האושר ניכר על פני הילדות ועל פני האמהות.
הילדה התיישבה בסמוך לבתי, בונה עליה רבות… ואז גילו שלילדה השניה אין טרמפ. לא הבנתי מה הלך בין שתי הנשים, אך הורידו את הילדה ושמו במקומה את זו שלא היה לה מקום. זו שהורדה מהמכונית החלה לבכות וזו שהתיישבה הרגע, חיכתה בקוצר רוח.
ואז ראיתי את פניה של בתי מחליפות צורה וצבע. משהו לא מצא חן בעיניה. היא ירדה מהמכונית, ניגשה אלי ואמרה לי: אני רוצה להיות לבד. אני לא רוצה שהילדה הזו תהיה איתי.
חשתי אי נעימות גדולה ממש. גם מהאמא, גם מהילדה שתתאכזב קשות וגם מהילדה שלי, מה אני עושה? הצעתי לה לארח את הילדה בכל זאת כי זו מצווה ושלאחר מכן אקנה לה סיבוב נוסף. היא סירבה בתוקף וממש כעסה.
ניגש אלי בחור צעיר למראה, זה שמפעיל את המכוניות ושאל מה קרה. למראה בתי הוא הבין מיד: היא לא רוצה שהילדה תהיה איתה? עניתי לו: בכנות? לא.
אם כך, הוא ענה מיד. היא ממש לא חייבת. את צריכה לעשות מה שהבת שלך רוצה. את שילמת כסף כדי שהיא תיהנה. היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה.
אחסוך מכן את ההתנצלויות ואת כאב הלב למראה הילדה שהורדה מהרכב. נכון שהעלו אותה למתקן אחר שווה ומחקו את דמעותיה, אך בכל זאת חשתי אי נעימות…
ניגשתי למפעיל הצעיר ואמרתי לו שאני רוצה להודות לו. להודות על המשפט שאמר לי על בתי כי הוא צודק. עמדתי להפעיל עליה לחץ בניגוד לרצונה, רק כי הרגשתי לא נעים. אני כן שמחה שעודדתי אותה להסכים מתוקף מצוות הכנסת אורחים או גמילות חסדים, אך אם היא מתעקשת, אני צריכה להיות איתה ברצונה.
עמדתי לסטות משם והוא במשפט שלו עזר לי להיזכר. כן, מותר לנו ליפול, אבל אם מעמיקים ומתבוננים – זוכים לקום.
