הממשלה רומסת את נשות האברכים

אם אבי המשפחה יוצא מביתו כדי ללמוד באקדמיה – ילדיו יזכו לסיבסוד. אבל אם הוא הולך ללמוד תורה – ילדיו ואשתו לא יקבלו שקל אחד.

מי מאתנו לא גדל על דמותה המופתית של רחל? לא רחל אמנו, שיום האזכרה שלה חל אתמול, אלא רחל אשת רבי עקיבא. זו שעזבה בית מלא כל טוב ועברה לגור במתבן, בזמן שאת בעלה שלחה להקדיש את עצמו ללימוד התורה הקדושה, רחל שרבי עקיבא אמר עליה: "שלי ושלכם – שלה".

היום נארח בישיבת הסיעה שלנו כמה "רחלות" כאלה: נשים צעירות שבחרו להקדיש את חייהן ללימוד התורה של בעליהן. נשות אברכים לומדי תורה, שמוותרות על נוחות ועל נוכחות כדי לאפשר לבעליהן ימים ולילות של שקידה בתורה, ולהעניק לכולנו את עולם התורה המתחדש שהוקם בישראל לאחר שנחרב בשואה.

לא כולם יודעים איזו מסירות נדרשת מנשים אלה, עד כמה חייהן שונים משל חברותיהן. אני מכירה מקרוב את ההחלטה, ואת מחיריה. שנים של חיי-לימוד-תורה הותירו אותנו עם בור ענק בתקציב המשפחתי, עם חסרון מתמיד של אבא בזמני השכבה והשכמה וסתם כך בשעות אחר הצהרים, ועם אמא שמתרגלת את עצמה לעשות גם וגם וגם.

אין בי גרם טרוניה או חרטה על כל הנ"ל, רק תחושת שמחה ותודה על שזכינו. ויש בי הערכה עצומה לנשים צעירות שבוחרות בדרך הזו, דרכה של תורה, שמחזיקות על כתפיהן את עולם התורה, באהבה ובאמונה. ממשיכות דרכה של רחל אשת רבי עקיבא.

כשהרחלות של ימינו יוצאות לעבוד ולפרנס את משפחותיהן ההולכות ומתרחבות, הן תורמות במקביל לחברה שלנו, כל אחת בתחומה: הן משתלבות במערכות החינוך, הרפואה, המשפט, המחקר, השירות הציבורי ועוד ועוד, ומאירות את חיינו, כל אחת בדרכה, באורה המיוחד.

כל זאת כשבבית הן מטפחות משפחות לתפארת, ברוכות ילדים, כולל כל מה שכולנו מכירים על גידול ילדים (שינה לא-רצופה, ארוחות ומקלחות, חינוך ומריבות, חיבוקים ופינוקים, הקשבה ועוד הקשבה, אסיפות הורים ואיסוף משחקים, ובימינו גם: בידודים ולימודים-בזום, ועוד ועוד ועוד).

כל זה בעיקר לבד, כדי שהבעל-האב יוכל להמשיך ללמוד תורה, להגדיל תורה ולהאדירה. איזו אמונה ואיזה חיבור עמוק לערכה של תורה נדרש מכל אחת מהרחלות הללו בכל יום ובכל רגע!

לנשים האלה, לרחלות האלה, הממשלה מתנכלת עכשיו, אותן היא דורסת ורומסת, כדי לגרום לבעליהן לסגור את הגמרא, לנטוש את הסטנדר, לצאת מבית המדרש אל "שוק העבודה".

קמה ממשלה חדשה בישראל, ממשלת בנט-לפיד-עבאס, והיא מגדירה מחדש את היעדים הלאומיים של מדינת ישראל: בצד היעד הלאומי החדש של חיזוק החברה הערבית דווקא (תוך הפניית תקציבי עתק לתנועה האיסלאמית על חשבון ערי הפיתוח), הוגדר גם יעד לאומי נוסף: "עידוד יציאה לעבודה של אברכים לומדי תורה", ובמילים פחות מכובסות: חיסול מאסיבי של עולם לימוד התורה.

כיצד? באמצעות הכבדת העול הכלכלי על הנשים. הגזרה החדשה התלבשה בתחפושת של "שינוי מבחני התמיכה למעונות היום": אותם מעונות שהוקמו וסובסדו לאורך שנים במטרה לעודד השתלבות נשים בשוק העבודה – הם עצמם ישמשו מעכשיו כדי להוציא דווקא את הגברים לשוק העבודה, או לחילופין להוציא את הנשים, אותן נשים שלא ירצו שבעליהן יפסיקו ללמוד – להוציא אותן משוק העבודה, לגדוע ביד אכזרית את יכולתן לתרום ולהתפתח כל אחת במקצועה ובתפקידה… אין גבול לאבסורד!!

יותר מכך: אם אבי המשפחה יוצא מביתו כדי ללמוד באקדמיה – ילדיו יזכו לסיבסוד. אבל אם הוא הולך ללמוד תורה – ילדיו ואשתו לא יקבלו שקל אחד. כי מהיום התורה אינה יעד של מדינת ישראל, לא רק שאין לה ערך – יש לה, מבחינת הממשלה המסוכנת הזו, ערך שלילי!

כך, באמצעות שלילת הזכות למעונות לילדים, זוממת הממשלה לסגור בתי מדרש רבים, או לפחות לצמצם מאד את מספר לומדי התורה בהן. והכל – על חשבונן של הנשים.

בשבוע שעבר פגשתי את הרחלות של דורנו בלשכתי בכנסת, שמעתי את מצוקתן הנוראה, את התלבטויותיהן הקשות-מנשוא, ואח"כ נשאתי את דברן בדיון בועדת החינוך, נפגשתי בעניינן ועבורן עם שרת העבודה והרווחה ועם יושבות ראש ועדת החינוך והועדה לזכויות הילד.

היום הן תתקבלנה בחום לישיבת הסיעה שלנו, ובהמשך נקדם את המאבק שלהן בכל דרך אפשרית, כי המאבק הזה הוא של כולנו. של כל מי שמכיר בערך לימוד התורה.

רחלות יקרות, אני ואנחנו נעמוד לימינכן, נזעק את זעקתכן, ונאבק עבורכן. בסך הכל צריך למצוא בקואליציית-61 הרעה הזו ח"כ אחד ויחיד, או אחת ויחידה, שיחליט שאותו העוול הזה לא עובר.

בקואליציה בה כל ח"כ הוא האצבע ה 61 – אפשר בהחלט למצוא אחד כזה שירצה לזכות בזכות העצומה שלכן, זכות לימוד התורה. יחד נצא למאבק הזה, ובע"ה ננצח בו.

—

ח"כ אורית סטרוק הינה חברת כנסת מטעם מפלגת הציונות הדתית.