לאחר שהרג פנחס את זמרי, מפרש הקב"ה את שכרו של פנחס: "והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם".
למרות שהקב"ה הבטיח לפנחס כהונה, מלמדים אותנו תוספות (זבחים קא: ד"ה 'ההוא בברכה') שפנחס לא נעשה כהן בפועל עד ימי יהושע בן נון. אז עשה פנחס שלום בין השבטים ורק אז נעשה כהן.
מה אנחנו, שרובנו איננו כהנים, וכנראה לא נמצאים בדרגה כה גבוהה של "קנאים פוגעים בו", יכולים ליטול ממעשהו של פנחס אל חיי היום יום שלנו?
"כאן חי החבר קפולסקי?" שואל קצין הק.ג.ב. לאחר שהלם בדלת הסגורה.
"לא!" נשמעה תשובה נרגזת מתוך הדירה הנעולה.
לאחר חצי שעה חוזר הקצין ומטיח שוב אגרופים בדלת. "האם כאן חי החבר קפולסקי?"
"לא!" צועק שוב הדייר מבפנים.
"האם אתה בטוח?" מתעקש הקצין. לפי המידע שבידיו – זו הדירה.
"אני בטוח!" פוסק הדייר.
"איך קוראים לך, אדוני?" חוקר הקצין מעבר לדלת.
– "קפולסקי"…
"אז למה אתה משקר?" מתרגז הקצין. "אמרת שקפולסקי לא חי כאן".
"באמת", רוטן קפולסקי מבפנים, "לזה אתה קורא חיים?"…
ה'חתם סופר' מבאר את דברי התוספות מדוע רק לאחר שעשה פנחס שלום בין השבטים נעשה כהן בפועל, שנמשח לעבודה במשכן: כהן חייב להיות מרוצה לכולם, משום שהוא שליח ציבור. רק לאחר שעשה פנחס שלום בין השבטים, סרה ממנו התרעומת שלהם על כך שהרג את זמרי לפני כמה שנים, רק אז יכול היה פנחס לעבוד ככהן!
ומפנחס, אלינו: כאשר אדם חי בשלום עם מעשיו, הוא מרוצה, מרגיש סיפוק, מאושר וטוב לו. אולם כל עוד שהוא עושה מעשים שאינו שלם עמם, הוא לא יכול לקרוא לזה 'חיים'. תמיד יש בו טינה ומרמור על מה שקורה בתוכו.
לכן חשוב כל כך לטפל במה שמפריע לנו, שמציק לנו. לא להותיר דברים שיסכסכו אותנו עם עצמנו ויגרמו לנו לכעוס על עצמנו שוב ושוב.
תקשיבו לקפולסקי. הוא יודע מה זה חיים…
