גבותיו של הרופא התקדרו והתכווצו. הוא כחכח בגרונו פעם ופעמיים, ולמרות שהוא עצמו כתב בכתב-יד מרושל של רופאים את האבחנה הזו, כעת ישב מול הרשימה המוקלדת ולא ידע מהיכן להתחיל.
אי נעימות לפתה את לבו של הרופא למול הדמות המאירה שמולו. דבר אחד הוא לאבחן את הפציינט שלך לעומק ולרוחב ולכתוב מסקנות מבהילות, ודבר אחר לגמרי הוא לשבת מולו לספר לו אותן…
מול הרופא ישבו הגה"צ רבי זאב (וועלוועל) דוב צ'צ'יק ומלווהו. מנקיי הדעת שבירושלים היה רבי זאב (יום פטירתו יג באב), תלמיד חכם עצום, בעל תפילה שכל גדולי ירושלים שלחו אליו שיתפלל עליהם [הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק התבטא כמה פעמים על תפילתו שרק בזכותה ניצחו החיילים במלחמות ישראל את המערכה], ענוותן ושפל ברך, ומעל הכל – היו הייסורים.
מעל הכל? לא מדויק. מעל הכל עמדו השמחה ומאור הפנים. רבי זאב עבד את בוראו בתורה ותפילה ולא הניח לייסורים הרבים – שהיו יכולים להטריף כל אדם מן השורה ולהעביר אותו לאשפוז בכפייה – לשבש לו את עבודת הבורא שלו. תדיר הייתה צהלתו על פניו.
רבי זאב ראה את הקושי של הרופא להתחיל ברשימה הארוכה ועזר לו. "ד"ר, מה לדעתך הכי מסוכן פה ברשימה?"
הרופא השיב לשאלתו של הפציינט, ורבי זאב הקשיב לדבריו בקשב רב. הרופא התעודד והמשיך להסביר את האבחון כולו. רבי זאב רשם את ההמלצות הרפואיות, כמו גם את ההמלצות לטייל באוויר הצח ולבצע תרגילי התעמלות מסוימים. מדי פעם שאל שאלת הבהרה שהוכיחה שהוא אינו מחמיץ אף פרט.
הסתיים הביקור אצל הרופא, ורבי זאב יצא עם מלווהו לכיוון הבית.
"הייתי בטוח", סיפר לימים המלווה, "שכעת יפנה רבי זאב לעבר בית המרקחת וירכוש חלק מן התרופות. אולי יבחר לסכם שוב נקודות מסוימות עליהן דיבר הרופא ולנתח אותן.
"אולם רבי זאב פנה אלי והפטיר: 'אוי, אם רק הייתי מתפלל בראש השנה קצת יותר טוב (ולהזכירנו: מדובר על מי שהרב מבריסק ראה כ'עמוד התפילה' של הדור…) – הרי יכולתי לחסוך את כל זה' – – – "
• • •
גבהות קומתו האדירה של רבי זאב צ'צ'יק לא מנעה ממנו להשפיל את קומתו בפני כל יציר נוצר, להרגיש שווה לכולם.
אחד הסיפורים המרגשים – אחד מני רבים רבים – התרחש בעת שקרוב משפחה ביקש מרבי זאב טובה אישית. "הבן שלי", סיפר הקרוב, "קצת מתקשה בלימוד. אם אפשר שהוא יגיע לבית של הרב והרב ילמד איתו מעט ויבחן אותו על תלמודו כדי לרומם אותו".
רבי זאב הסכים בשמחה.
הילד הגיע וענק התורה והתינוק של בית רבו ישבו ללמוד בחברותא. באמצע הלימוד חש רבי זאב את לחץ הדם שלו מטפס לגבהים, גופו בער מחום והוא הרגיש שהוא הולך לאבד את הכרתו.
אולם לעצור באמצע הלימוד ולשלוח את הילד – לא בא בחשבון! הילד יכול להיפגע…
נטל רבי זאב בקבוק מים ומזג ממנו לכוס, שתה טיפה אחרי טיפה בכוחות לא לו, כוס אחרי כוס, עד שסיים את כל הבקבוק על מנת לוודא שלא יתייבש מחוסר נוזלים, והמשיך ללמוד עם הילד עד תום הזמן שנקבע…
