יש שיקראו ויתהו לעצמן מדוע השתמשתי בכותרת כה גרנדיוזית. המילה שנאה היא קשה, אך אם אני מביטה למציאות בעיניים, היא תופסת אותנו פה ושם. לא קרה לכן שחשבתן, הרגשתן או אמרתם על מישהו שאתן שונאות אותו ממש? סביר להניח שזה קרה אי פעם בחיים.
ובכן, כמובן שגם אני כבשר ודם, חווה אי אלו רגשות של כעס, שנאה, חוסר חיבור וכדומה. אך ממש לא מזמן, במהלך שיעור מדהים בעבודת הנפש, שהנה עבודה יום יומית ובלתי נגמרת, עם נפילות ותקומות לכל אורך הדרך, תמיד! אין מה לעשות. ובכן, על פי תורת הנפש, כאשר את מזהה באדם אחר תכונה או מעשה שדוחים אותך, שאינך יכולה לסבול, שהיית רוצה לעקור, יש משהו בנפש שלך עצמך – שאת דוחה. לא מחייב שזו אותה תכונה, ממש לא. אבל משהו בך שאינך מרגישה בו שלמה. הדחיה הזו מכוונת גם אלינו. אם יש בנו תכונה מסוימת שהיינו רוצות ממש לעקור מקרבנו, שאין לנו ולו טיפת סבלנות אליה. הדבר מלמד על משהו שחסר לנו בתוכנו פנימה.
מה שחשוב לזכור הוא, כי כל עוד נלחמים ודוחים את אותה תכונה או סיטואציה – אותו דבר מעצבן וקשה, יהפוך להיות מעין אויב שלנו וממש לא ננצח שם. העבודה היא ללמוד לאהוב. עכשיו תשאלו ובצדק, אם זה דוחה אותי – איך אפשר לאהוב? אני בן אדם! ובכן, צודקות לחלוטין. וזה עובד בזו הדרך: כאשר מזהים מעשה או תכונה שדוחים אותנו בשני, להיכן הולכים? צדקתן, כבר מכירות אותי… הולכים למראה! זוכרות שכתבתי על אפקט המראה? גם מי שלא קראה, תבין על פי המשך הדברים. למעשה, כשקורה לי משהו, איני מתעסקת כלל בבן אדם שפגע בי, איני חופרת בשאלה מדוע הוא דוחה אותי, מדוע הוא עושה מעשה שמכאיב או מזיק לי. אני ניגשת לבדוק לבדוק את עצמי בלבד. היכן אני צריכה לחזק את עצמי? היכן חסרה לי אהבה? היכן הנפש שלי זקוקה לבניה? האישיו הוא אני. לא השני.
אם מדובר באדם שאיני צריכה בחיי – אני עושה עבודה אישית על עצמי ולא צריכה שהוא יהיה בחיי. רק מתעסקת בלהוסיף בטוב עבורי ועבור בני ביתי. אך אם התכונה או המעשה שמפריעים לי, הם אצל בן משפחה והוא נשאר בחיי, העבודה היא ללמוד לאהוב וכך אט אט כבר לא ארגיש דחיה. איני צריכה ללמוד לאהוב את הדבר הספציפי שדוחה אותי, ממש לא. אלא לבדוק: מה אני כן אוהבת בו? במקום להתמקד במה שדוחה אותי, להתמקד במה שאני כן יכולה לאהוב: את היצירתיות שלו אולי? את החכמה שלו? את הקול היפה שלו? וכו'. ברגע שמשנים את התדר להתחברות מאהבה, אט אט גם הדחיה תלך ותאבד מההיקף שלה.
כרגיל, אחריות ותיקון עצמנו. מלחמה לעולם לא תעזור – רק תגדיל את הפצועים וההרוגים.
תתחילו במשהו קטן, תראו איך זה יגדל אט אט ויעשה לכם טוב.
