הביטחון העצמי (SELF CONFIDENCE) הנו תולדה של ההערכה הרגשית שלנו כלפי עצמנו . מדובר בביטחון ביכולת שלנו לחשוב ולהתמודד באופן עצמאי ועוצמתי מול סיטואציות ואנשים. האמונה התודעתית שאני מסוגל לכך מקנה לי את תחושת הביטחון ממנה אני מתנהל.
זו אמונה שבבסיסה יש כבוד עצמי, הערכה עצמית, ידיעה שאנו בעלי זכות לבטא עצמנו ורצונותינו .רק אם אני מאמין באמיתות הללו, אזכה לתחושת הביטחון העצמי הזו . אם אני בטוח ביכולת שלי לחשוב ולהתמודד, זה משום שאני סומך על שיקול הדעת שלי ועל האופן בו אני שופט דברים ומקבל החלטות. ככל שאסמוך יותר על מוחי, כך אפעל יותר כיצור חושב ועצמאי .
ככל שאייחס חשיבות יתרה לאופן שבו אני חושב, כך ארבה להשתמש במוח שלי וערכי יעלה בעיני עצמי. זהו סוג של אימון למוח – הקושר בין האמונה במוחי לבין יצירת פעולות באופן עצמאי. זה הופך אותי ליוזם, בטוח יותר, אקטיבי יותר .
לעומת זאת, אם אני לא סומך על מוחי – אהיה פסיבי יותר, תלוי יותר, מבולבל ובעל ספקות בכל הקשור לקבלת החלטות. כאשר פעולותיי יובילו לתוצאות מאכזבות, אחזק בתוכי יותר את ההרגשה שלא כדאי לי לסמוך על מוחי.
הכל מתחיל ממה שאני חושב על מוחי. אם אני בטוח בו – אעשה בו יותר שימוש, שיוביל גם ליצירת יותר פעולות, ואם הן מוצלחות – זה יחזק אצלי את האמונה שאני יכול לסמוך על מוחי. אם אני לא בטוח בו, אעשה בו שימוש פחות, וכל פעולה לא מוצלחת תחזק את ההכרה כי אני לא יכול לסמוך על מוחי.
כך נולד הביטחון העצמי שלי בעצמי .כשאנו מדברים על ביטחון עצמי מול ביטחון ב-עצמי, ההבדל נשמע דק, אך למעשה טומן המון . כפי שראינו, ביטחון עצמי נולד כתוצאה מאימון מוחי ומהאמון שייחסתי אני למוח שלי, שאני סומך עליו ובטוח בשיקולים שלפיהם הוא מנחה אותי.
אט אט נוצרת אשליה שהישגיי והצלחותיי בשליטתי, ואם לא השגתי מה שרציתי – זה משום שלא פעלתי מספיק לכך. לא השתמשתי במירב הפוטנציאל הטמון במוחי.
האמונה היא: ככל שאתאמץ יותר – אשיג יותר .תפיסה זו מאפשרת לי לסמוך רק על עצמי ומייצרת מבחינה נוירולוגית, מסות של מחשבות בלתי ניתנות לשליטה – על מה עשיתי לא נכון, מה אעשה בפעם הבאה על מנת להשיג תוצאות גבוהות יותר, ומה עלי לעשות בכדי להגיע למטרה הנוכחית. אני אבדוק את כל האפשרויות ואמצה את כל האופציות. המוח מתרגל לספק אינספור תרחישים שיכולים לקרות בדרך, אינספור כיווני חשיבה, אמצא את עצמי מתייעץ המון (ולא מקבל), ולבסוף חש גם קושי לקבל החלטה, משום שתפיסה זו מאפשרת לי לסמוך רק על עצמי, ואינה מותירה מקום לדעות אחרות .
במקום הזה אין מקום לאלוקים משום שניכסתי המון כוח לחלק האנושי שבי .
זהו הביטחון בעצמי. ביטחון כזה נצרך והוא חיובי כאשר הוא מגיע במינון הנכון – והוא חלק מתבנית חשיבתית רחבה יותר. הביטחון העצמי, לעומת זאת, נובע דווקא מהידיעה שיחד עם האמונה במוחי ובכלים הקוגניטיביים שחנן אותי הבורא בהם, קיימת ידיעה במוח שלא הכל תחת שליטה, ואין לי רק האמונה הצרופה ביכולותיי, אלא גם את האמונה שה' למעלה מסובב הכל והוא יוביל אותי אל מקומי הנכון .
הידיעה שלא הכל תחת שליטתי יוצרת מקום פנוי במוח, אשר ריק מעומס מחשבתי. היא זו שמאפשרת לי להתמודד נכון מול מציאות שלא צפיתי מראש, משום שגם אם דברים יוצאים מכלל שליטה, אני מגיב בהרפיה, אני בטוח ויציב ולא מנסה להתאמץ יותר כדי להשיג יותר בפעם הבאה, כי יש מי שמנהל אותי, וזה לא אני .
הידיעה הזו מבססת את הביטחון העצמי שלי. לא מדובר בביטחון עצמי שלי בעצמי גרידא, אלא בביטחון עצמי שדווקא יונק מהביטחון האמוני שלי.
הביטחון ביכולות שלי מוגבל משום שהיכולות מוגבלות – אם אעשה שימוש מופרז בהן או אם אסמוך רק על מוחי, אמצא עצמי פועל כל היום כל הזמן להשגת מטרותיי ובמקומות שלא הצלחתי – ארגיש רע מאוד. אז איזה מן ביטחון זה ? אלא שישנה עשייה איכותית שיונקת מהאמונה ביכולות שלי – אבל היא לא מתחילה ונגמרת שם, אלא מושתת על ביטחון במשהו חזק יותר ממני.
עודף ביטחון שלי בעצמי – מה שמקנים לעיתים באימון אישי – הוא מזויף, מאחר שהוא לא יונק ממקור עליון חזק יותר ממני. לכן כאשר אני מאכזב את עצמי, אין למוח הסבר על כך, אלא המסר הוא לעשות בו שימוש רב יותר בפעם הבאה. חוויה כזו מתישה, וגורמת לי לחיות עם המון שאלות וסתירות בתוכי. אני משלה את עצמי שאני יכול הכל, אך בפנים יודע שזה לא נכון . לפעמים, יותר מדי ביטחון בעצמי – מראה על פחות.
ענבל אלחייאני, M.A., היא מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך, כותבת ומרצה בתחום.
