פטריק, כומר בעיירה פולנית קטנה, הגיע לרב העיירה היהודי. בפיו משאלה צנועה: "רבות שמעתי על התלמוד המהולל שלכם, רצוני שהרב ילמד אותי תלמוד". הרב שידע היטב על האיסור ללמד גוי תורה, השיב: "אשאלך שאלת היגיון אחת, אם תדע להשיב עליה נכונה, אלמדך ככל שתחפוץ".
"שני אנשים שהיו על הגג נפלו מהארובה אל תוך הבית, אחד מהם התלכלך ורעהו לא התלכלך, מי מהם ילך להתקלח?"
הכומר גיחך בזלזול, "בוודאי שהמלוכלך ילך להתקלח". "תשובה לא נכונה", ענה הרב. והסביר: "המלוכלך מסתכל על רעהו הנקי ובטוח שאף הוא נקי כמותו, הנקי מסתכל על המלוכלך ומבין שהוא צריך להתקלח"…
"טוב", הפציר הכומר, "תשאל שאלה נוספת". והרב שאל: "שניים שנפלו מארובה, אחד התלכלך ואחד לא, מי ילך להתקלח?"
הפעם ידע הכומר מה לענות: "הנקי". ושוב דחהו הרב: "מדוע שהנקי ילך להתקלח אם הוא רואה שבגדיו נקיים? המלוכלך שמביט על בגדיו המטונפים, הוא שילך להתקלח".
עשה הכומר חשבון שהשאלה הזו מוצתה מכל צדדיה, וביקש בשלישית: הרב ישאל שאלת היגיון נוספת ואענה עליה. והרב ב"נדיבות לבו" הסכים: "שניים שנפלו מארובה, אחד התלכלך ואחד לא, מי ילך להתקלח?"…
הכומר חשב שהוא מתפוצץ, אבל ניסה להשיב: "שניהם". מה שבטוח – בטוח. הרב חייך בחמלה: "ממש לא נכון. המלוכלך רואה שחברו נקי, הוא מסיק מכך שגם הוא נקי ולא מתרחץ. חברו הנקי רואה שהוא נקי וגם הוא אינו מתרחץ. אם כן, שניהם לא מתקלחים".
"עוד ניסיון", הפציר הכומר בניסיון להציל את כבודו האבוד. אפילו על שאלה אחת לא הצליח לענות.
והרב הסכים: "שניים נפלו מארובה, אחד התלכלך ואחד לא, מי ילך להתקלח?"
"אף לא אחד משניהם", הרעים הכומר בביטחון. והרב שוב כבש חיוך מתחת לשפמו: "שניהם ילכו להתקלח. המלוכלך בראותו את בגדיו המסריחים, והנקי בטוח שאם רעהו מלוכלך – אז גם עליו מוטלת חובת הרחצה".
'הפעם זה סופי', הרהר הכומר בתוגה. 'נגמרו לרב כל האופציות בשאלה המרגיזה הזו. הפעם אני אקבל שאלה נורמטיבית ואענה עליה כמו גדול'. "כבוד הרב, אני מבטיח שהפעם זו תהיה השאלה האחרונה, תן לי צ'אנס נוסף. וזהו".
אתם בוודאי מנחשים מה שאל הרב כשחיוכו גובר והולך: "שניים שנפלו מארובה, אחד התלכלך ואחד לא, מי ילך להתקלח?"
עיניו של פטריק התרוצצו במבוכה, מזל שאף אחד משומעי הטפותיו לא רואה בבושתו. מאיפה, למען השם, ימצא תשובה לשאלה הארורה הזו?
הרב לא חיכה לתשובה. הוא רק שאל רטורית: "רק תסביר לי, אידיוט שכמוך, איך ייתכן הגיונית ששניים ייפלו מאותה ארובה, ורק אחד מהם יתלכלך. ואתה עוד רוצה ללמוד גמרא?"…
• • •
בפרשתנו אנו מגלים את סוד חכמתו הנצחית של העם היהודי, שאצל חלק מעמי העולם היא חידה קשה, ואצל חלקם, בדרום קוריאה למשל, כבר פיצחו אותה לאחרונה: "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה".
מדוע אנו העם החכם ביותר? בשל לימודי התלמוד והתורה הקדושה שכל החכמות שבעולם מצויות בה, מתחדד שכלו של היהודי לרמות גבוהות מעל כל האנושות.
האוצרות האלה מצויים לנו מתחת לרגליים, באינספור נקודות מפגש בחיים. תאספו אותם. תעריכו אותם!
