את הַקְטָרַת הקטורת בבית המקדש, אנו קוראים פעמיים ביום בסדר הקרבנות שלפני תפילות שחרית ומנחה. בפרשתנו ביארה התורה את מרכיבי הקטורת: "ויאמר ה' אל משה קח לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים ולבונה זכה".
מי שיתבונן בסידור יראה שחכמים מנו אחד עשר סממנים בקטורת, ונהגו ישראל קדושים לספור באצבעותיהם את י"א הסממנים בעת אמירתם, אבל בפסוק שלפנינו אין יותר מארבעה סוגי סממנים. כיצד, אם כן, הגיעו חכמים למספר זה של אחד-עשר?
חז"ל בתלמוד ביארו שהתורה מקצרת מאוד בפרטים ומביאה רק את עיקרי הדברים הנצרכים לאדם, אם נמשיל זאת בשפה גסה: התורה היא 'חומר גלם'. לאחר מכן באה התורה שבעל פה והיא מבארת את כוונת התורה לפי כללים ברורים. זוהי כבר מלאכת העיבוד של המוצר המוגמר מתוך הטקסט האלוקי.
וכעת להסבר איך למדו מתוך הפסוק את מניין בשמי הקטורת: כשנאמר למשה רבנו "קח לך סמים" למדו חז"ל ש"סמים – מיעוט רבים שניים", אחר כך מופיעים עוד שלושה סממנים בשמם המפורש: "נטף, שחלת וחלבנה", הרי לנו חמישה. ושוב פעם כתוב "סמים", ללמדנו שמכפילים את חמשת ה'סמים' בשניים – סך הכל עשרה. ואחרון חביב "לבונה זכה". יחד י"א סממנים.
נעבור לציטוט נוסף מתוך הברייתא שעוסקת בקטורת: "ולמה אין מערבין בה דבש? מפני שאין אדם יכול לעמוד מפני ריחה". זאת אומרת, ריחה של הקטורת היה כל כך ערב ונעים, עד שאילו היינו מוסיפים בה מעט דבש, היו בני האדם מתים מחמת הריח הטוב!!!
נשמע פנטסטי. אבל עיון קל ברשימת סוגי הבשמים שהרכיבו את הקטורת מגלה לנו "בושם" ש… איך לומר בלשון עדינה? ריחו רחוק מלהיות נעים. חלבנה. מה עושה שורש עשב בעל ריח רע וחריף בין העשבים מפיצי ריח הניחוח? מה לכהן בבית הקברות?!
רש"י מאיר את עינינו בשורות קצרות: "ללמדנו, שלא יֵקל בעינינו לצרף עימנו באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עימנו". זאת אומרת, החלבנה שריחה רע היא משל לפושעי ישראל, וכשם שבלי החלבנה הקטורת אינה טובה להקטרה, כך תפילה שמונעים מפושעי ישראל להשתתף בה – חסרה היא.
רב אחד ותלמידיו החליטו לערוך תפילה מיוחדת נגד עצירת גשמים, התכוננו כיאות לקראת המעמד, הכינו דפי תפילה מיוחדים ושופרות. אולם לגודל אכזבתם הָרַבָּה לא הגיעו אנשים. הרב ותלמידיו היו יחד רק תשעה אנשים, היה חסר רק אחד שישלים להם מניין.
אמר הרב לתלמידיו: צאו ובדקו האם יש עוברים ושבים ברחוב, תבקשו מהם להשלים לנו מניין.
יצאו התלמידים וראו עבריין מפורסם שהולך ברחוב, ביקשו ממנו להשלים מניין אבל הוא התחמק באלגנטיות: אם אני אתפלל איתכם – אלוקים יעצור את הגשם לעוד שנה…
שמע הרב את דבריו וקרא לעברו מחלון בית הכנסת: "מה אתה מדבר שטויות? בגלל אנשים כמוך – אלוקים כבר הוריד מבול לעולם… בוא, בוא תשלים מניין".
אנחנו ברוך השם זכינו להגיע לבית הכנסת ולהתפלל עם הציבור, אבל כה רבים מאחינו עדיין לא זכו לטעום טעמה של תפילה. אם נשתדל להכיר להם את סידור התפילה ובית הכנסת בדרכי נועם – לבסוף ייהפכו אף הם להיות בשמים בעלי ריח טוב ונעים.
