בשבוע שעבר העלינו לראשונה את תחילת סיפורה של אביגייל מזרחי, אמא ל-8 ילדים, שהייתה אישה עובדת ואמא במשרה מלאה, עד היום בו התעוררה וגילתה שהיא מתעוורת. מהר מאוד הפסיקה לראות, ואת הנכדה שנולדה – היא יכלה רק למשש. השבוע אנו מביאים את החלק השני של הסיפור שלה, בו היא משתפת על ההתנהלות בחייה החדשים, וכך למדה להתייחס לכל מני פרמטרים באופן שונה מזה שהתרגלה, לדוגמה טכנולוגיה.
שאלנו אותה, האם יכולת להתקדם ללא פלאי הטכנולוגיה?
"ממש לא", היא עונה. "כך לדוגמה מכשיר הטלפון החכם פתח לי את החיים, נתן חזות אחרת. הטכנולוגיה היא גורם מרכזי בשילוב של אדם עיוור בחברה ובעבודה – אל תזניחו את הנושא של הטכנולוגיה, אין לעיוור חיים בלי זה".
איזה חסד את רואה בתוך ים הקושי הזה?
"כולם אומרים לי את לא נראית עיוורת, זה גם חסד, אני לא רוצה להתבייש. אני מתנצלת לפעמים כשנתקלת במשהו ואומרת: אבל אני לא רואה. והאנשים עונים לי: הא טוב, סליחה".
האם קרה שניסו לרמות אותך בגלל שאת לא רואה?
"האמת שכן. רציתי למכור את הבית שלי, הוא שווה סכום מסוים וניסו לתת לי סכום מועט תמורת הערך שלו. בחסדי ה', שופטת בית משפט לא נתנה שירמו אותי . פעם גם קרה שקניתי שולחן ובתנאי הרכישה ניסו לעבוד עליי, הרי לא נורא, אני לא רואה. אבל טוב שהשכל והראש עובדים ב"ה ויש סייעתא דשמיא .
האם יש משהו טוב שגילית בעקבות העיוורון?
"פתאום ראיתי יותר חסד, אנשים עוזרים, נותנים תמיכה, מציעים לי שייקחו וילוו אותי יום אחד נכנסתי לקנות פלאפל. נשמע משהו פשוט – אך לא הכי פשוט עבור אדם עיוור. כשאחד האנשים זיהה שאני עיוורת, הוא רצה לשלם לי על המנה, כמובן שלא הסכמתי. קרה לי גם שהלכתי לקניות בשוק, המוכר זיהה את מצבי ורצה לתת לי את המוצרים ללא תשלום. הוא אמר לי: תרגישי נח ושיהיה לך שבת שלום. כמובן לא רציתי, זה אפילו קצת מעליב, אבל אם מסתכלים חיובי – זה מחמם את הלב, כי מזהים שיש היענות של אנשים הרוצים לתת . רק בשל העובדה שאני עיוורת, נחשפתי ליופי הזה וכיום שמה לב לדברים יותר מאשר בעבר.
"אני רואה שבמסלול החיים שלי יש הרבה חסד, הרבה אמונה. כמו שהקב"ה שם את זה, הוא נותן כלים להתמודד" .
אני מעזה להעלות שלב ולגעת בנקודה ממש כואבת. הרי כתוב שעיוור נחשב כמת… אלא שאצל אביגייל הדבר אינו מגיע לידי ביטוי וכפי שהיא מעידה: "אצלי זה ממש להיפך – כי בחרתי לחיות", היא עונה . "אנחנו כיהודים, לא יודעים הרבה לגבי הרע, באיזה שהוא שלב יהיה לנו טוב, כמה נזכה בטוב, כי הרי אין רע בעולם . יש טוב ואנחנו לא יודעים מתי נזכה לזהות אותו . כך גם בעיוורון, יש לנו ערוץ לבקש, להתחנן ולבקש מהשי"ת כי זה מה שהוא רוצה מאתנו. הקב"ה הוא גדול ואף אחד לא יכול להשלים את הדבר הזה שאנו זוכים לו, קרבת אלוקים .
"קורים לי בלי סוף ניסים, אני אומרת להקב"ה תסדר לי את העניינים, כך לדוגמה אני מגיעה לתחנה ומוצאת את עצמי לבד, ואני אומרת: ה' תשלח לי מישהו, שליח, מלאך, שאני אדע מתי האוטובוס מגיע. אני רק מסובבת ראש ומישהו אומר לי: האוטובוס הגיע, תעלי, הרגע הייתי לבד והנה הגיע מישהו ולא פספסתי את הנסיעה .
"אני רוצה להוסיף ולספר לכם משהו עם מסר בצדו: אדם אחד חי עם אמו הענייה. היא רצתה לקנות תפוז ולא היה לה מספיק כסף. חיפש האיש עבודה אצל קבלן ואמר לו: תן לי עבודה הכי קשה, ולו שתהיה לי לירה עבור אמי . הקבלן שלח אותו הביתה בשלילה וכתוספת נתן לו מכה כואבת בגבו.
"יוצא האיש כאוב ובעודו מתרחק, שומע את הקבלן צועק לו לחזור: קנה לי 2 בקבוקי זכוכית ותעשה את זה הכי מהר שאתה יכול – אשלם לך. מה לא יעשה האיש בשביל עבודה? רץ לקנות בקבוקים ובעודו חוזר, כשל אל תוך בור, הבקבוקים נשברו ובעת צערו הרב פנה לה' ואמר: ה' נפלתי, מה אני רוצה, סה"כ תפוז עבור אמי. אנא תחשיב לי את הצער הזה כעבודה . הוא אוסף את השברים ומגיע אל הקבלן כולו רועד. ויהי פלא, הקבלן מתחיל להתפעל: עשית לנו את העבודה, אנחנו צריכים את שברי הזכוכית כדי לסתום חורים בין הבטון לקיר. לכן תקבל 2 לירות כי רצת להביא בקבוקים ו2 לירות כי שברת את הבקבוקים . שואל הקבלן, למה אתה רועד ? עונה האיש: כי חשבתי שעשיתי מעשה לא טוב, פחדתי. אומר לו הקבלן: זה מה שהיינו צריכים ואתה חסכת לנו את העבודה . הרים האיש עיניו לשמים והבין שה' חישב לו את מעשהו לטוב.
"גם כשאנחנו לא רואים, וזה נראה לכולם כמשהו שבור, ומה טוב יש בזה, בפני ה' זה יכול להיות דבר מושלם, וזה מה שאני קוראת לו, קרבת אלוקים".
