בעל דירה בירושלים, אשר שימש לתקופה קצרה בעבר כאחד מנציגי הנציגות בבית המשותף וסרב לשלם חובותיו לוועד הבית ולהעביר את הרשאות חשבון הבנק של נציגות הבית המשותף לנציגות החדשה, נתבע על ידי נציגות הבית המשותף. טענותיו של הנתבע היו כי הנציגות לא נבחרה כדין ושההחלטה לסיים תפקידו כנציג הנציגות התקבלה במרמה, ושאינו מסכים להעביר תשלומים שוטפים בעקבות כך. בנוסף, טענתו של הנתבע היתה כי אסיפת הדיירים אשר התקיימה בזום, לצורך בחירת הנציגות המשותפת, אינה כדין מכיוון שלא ניתנה הסכמת כל הדיירים לאסיפה כזו.
התביעה הגיעה למפקחת הבכירה על רישום מקרקעין בירושלים, אביטל שרייבר, שדנה בשאלה האם על הנתבע לשלם את חובותיו, אותם לא שילם עוד משנת 2017 והאם הנציגות נבחרה כדין.
על פי טענות התובעת, התקיימו מספר ניסיונות לקיים אסיפת דיירים והנתבע הכביד על תיאום אסיפה זו. לבסוף הוחלט לקיים את האסיפה בזום והשתתפו בה 9 מבין 12 בעלי הדירות ובאסיפה זו נבחרה נציגות.
התובע טען בתגובה, כי הנציגות לא נבחרה כדין, שכן במודעות שנתלו לצורך קיום האסיפה נפלו פגמים מסיבות שונות שפורטו בתגובה, ועל כן לא ניתן היה לקיים את האסיפה כפי שנקבע באותן מודעות. בנוסף, טען הנתבע, שהאסיפה שנקבעה לבסוף בזום התקיימה שלא כדין, שכן לא הייתה הסכמה של כל בעלי הדירות לקיימה בזום.
לאחר שמיעת הצדדים, החליטה המפקחת על רישום מקרקעין, אביטל שרייבר, כי על השכן לשלם את החוב שלו עוד מדצמבר 2017. בנוסף, על הנתבע לשלם חובות שוטפים נוספים שהצטברו לאחר הגשת התביעה ועד לסוף חודש דצמבר 2020. כמו כן, קבעה המפקחת, שהנציגות שנבחרה באסיפה שהתקיימה היא הנציגות של הבית המשותף, ועל כן, באפשרותה להעביר על שמה את חשבון הבית המשותף.
בסופו של דבר, לגבי טענת הנתבע על קיום האסיפה בזום, קבעה שרייבר כי: "איני סבורה שהיה צורך בהסכמת כל בעלי הדירות לקיום האסיפה באמצעות אפליקציית זום, זאת מכיוון שחוק המקרקעין אינו קובע כי אסיפה צריכה להתקיים דווקא באופן פיזי, ויש לפרש את החוק באופן המאפשר קיומן של אסיפות בעלי דירות בדרך סבירה על פי הנסיבות. לכן, בנסיבות בהן עקב מגיפת הקורונה וטענות הנתבע עצמו, נמצא כי קיים קושי לקיים אסיפה באופן פיזי, ומאידך כאשר קיימת החלטה של ערכאה זו על פיה יש לקיים אסיפה, קיום האסיפה באמצעות אפליקציית זום, כאשר אף בעל דירה לא הביע התנגדות לכך טרם האסיפה, היא פעולה סבירה".
