דרעי הורה לקדם חוק נגד החלטת בג"ץ

יו"ר ש"ס השר אריה דרעי הגיב היום (ראשון) בחריפות לקביעת בג"צ כי ניתן להכניס חמץ בפסח לבתי החולים ואמר כי "לא יעלה על הדעת כי במדינה יהודית, בתי חולים יחוייבו להכניס לתחומם חמץ בפסח".

דרעי הודיע כי "מיד לאחר הבחירות תדרוש סיעת ש"ס בכנסת את קידום הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – קביעת הסדרים לקבלת מבקרים) התש"ף – 2020 כפי שהוריתי לח״כ משה ארבל להגיש בכנסת ה-23, אשר מבקשת לשמור על הסטטוס קוו ולהסמיך את מנהלי בתי החולים בנושא זה. שהרי בית חולים המשרת אוכלוסייה יהודית אינו דומה לבית חולים המשרת אוכלוסיות מיעוטים".

בנוסח הצעת החוק נכתב כי "רשאי מנהל מוסד רפואי לקבוע הסדרים לקבלת מבקרים ולהכנסת חפצים ודברי מאכל למוסד הרפואי, ובכלל זה נהלים שיש בהם כדי להגביל הכנסת דברי מאכל למוסד הרפואי או לחלקיו מבוקר יום י"ד בניסן ועד יום כ"ב בניסן, למעט ירקות ופירות ומוצרי מזון הכשרים לפסח מטעם הגורם המוסמך בחוק איסור הונאה בכשרות".

בדברי ההסבר להצעה של ח"כ ארבל נכתב כי "במשך שנים רבות נהגו אזרחי מדינת ישראל מחלקי האוכלוסייה השונים בכבוד הדדי תוך אימוץ פשרות שאפשרו את החיים המשותפים לבני דתות ואמונות שונות. נוהגים אלו שאומצו ברבות השנים התבססו על פשרות הסטטוס-קוו שאפשרו את הקמתה של מדינת ישראל בתמיכה כמעט מוחלטת של היישוב היהודי היושב בארץ ישראל ועל אף שפשרות אלו היו רחוקות מלהוות הסדרים אידיאליים הן לחברה הדתית במדינת ישראל ולחברה החרדית והן לחברה שאינה דתית. עם חלוף השנים שינויים טכנולוגיים, תרבותיים ומשטריים הביאו לעדכון הסדרי הסטטוס-קוו. במרבית המקרים על אף שכל שינוי יכול היה להתפרש כסטייה מהסדרי הסטטוס-קוו מקדמת דנא לכיוון זה או אחר, השינויים התקבלו על- ידי החברה הישראלית בכללותה כשינויים הכרחיים, או למצער – הרע ההכרחי, בשל הרצון העז הטבוע בחברה לקיים חיים משותפים פוריים וחיוביים".

"עם התחזקות כוחו של בית המשפט העליון החל מהמהפך השלטוני שחל בשנת 1977 ,וביתר שאת החל מאמצע שנות התשעים עת התמנה כב' הנשיא אהרון ברק לנשיא בית המשפט העליון, ביקש בית המשפט העליון לעצב הסדרים משפטיים חדשים שיחליפו את ההסדרים החברתיים המוסכמים, ובהם הסדרים שזכו לאשרור פוליטי בחקיקה ובתקנות. עמדתו זו של בית המשפט העליון ששרדה נשיאים, שופטים וכנסות התבססה על אידיאולוגיה משפטית-ערכית חילונית-ליברלית אשר במרבית תקופה זו לא זכתה לתמיכת הציבור הישראלי, כפי שמשתקף מתוצאות הבחירות לכנסת, וביכרה ערכים אוניברסליים חילוניים על פני ערכי המסורת היהודית, והכרעות שיפוטיות על פני הסכמות חברתיות והסדרים פוליטיים פשרניים מטבעם שיש בהם לענות על צרכיהם, ערכיהם ורגשותיהם של חלקים רחבים יותר מהאוכלוסייה".

"ביום 30 באפריל 2020, קיבל הרכב של שלושה שופטי בית המשפט העליון, ברוב של 2 נגד 1, החלטה
האוסרת על בתי חולים לאסור על הכנסת חמץ לשטחי בית החולים במהלך חג הפסח. ודוק, במועד קבלת ההחלטה לא הייתה כל חקיקה או הנחייה אחרת, פורמלית או שאינה פורמלית, המחייבת בתי חולים לפעול נגד הכנסת חמץ לשטחי בתי חולים. הסמכות הייתה נתונה למנהלי המוסדות הרפואיים לקבל החלטות ביחס למוסדות אותם הם מנהלים מתוך הבנה חברתית ופוליטית כי אין מקום להכרעה חותכת בסוגיה זו בהיעדר קונצנזוס חברתי וכי נכון שהחלטות מסוג זה יוותרו למנהלי כל מוסד רפואי הבקיאים ברצונות המטופלים במוסד ועובדי המוסד גם יחד, לאור הגיוון החברתי בחלקי הארץ השונים המשתקף באופי האוכלוסייה המטופלת במוסדות הרפואיים".

ח"כ ארבל מצטט בהצעת החוק את דעת המיעוט בפסק הדין, של השופט נדיל הנדל: "תיק זה אינו מתאים בעיניי להכרעה שיפוטית… יתכן שבחלק מהמקרים עשויה להידרש הכרעה "חותכת", מעין משפט שלמה, ויש לבחור איזה ערך להעדיף על פני הערך המתחרה בנסיבות העניין. ברם, בענייננו מדובר יותר בקונפליקט חברתי, רגשי ואנושי, שאין בו "צודק". כשם שאין לקבוע כי אדם שומר כשרות לא יכול לצרוך בפסח מזון שאינו כשר לפסח, כך אין לקבוע שאדם לא יוכל לאכול בד' אמותיו חמץ שהביא עמו מביתו. אין "צודק" בקונפליקט הרגשי האנושי הזה, ואף אין צורך מעשי להכריע בו בבית המשפט. המחלוקת היא חברתית: "איך נחיה ביחד", ופחות משפטית – איזו נורמה תגבור על נורמה אחרת".

לטענת ארבל, "החלטת בית המשפט לא נתנה משקל ראוי לערך של הסכמה חברתית, לגיוון החברתי במדינת ישראל או לחופש הדת, וספציפית לזכותם של מטופלים בבתי חולים לקבל אוכל כשר בפסח בהתאם להכרעות ההלכתיות של הרבנות הראשית. בדומה, החלטת בית המשפט העליון לא נתנה משקל ראוי לשיקולים העומדים בבסיס החלטת מנהלי המוסדות הרפואיים".

בציטוט נוסף של השופט הנדל נאמר כי "בשונה מן המקרים שבהם עוסקים פסקי הדין אותם הזכיר חברי… אין לפנינו ניסיון לעצב את המרחב הציבורי בהתאם לתפיסה הדתית… ואף לא כוונה להגן על רגשות דתיים… לפחות נקודת מבטם של גורמי הבריאות, המגבלות על הכנסת חמץ נועדו לשרת צורך מעשי דוחק, ולהבטיח כי כלל אזרחי ישראל יוכלו לזכות בטיפול רפואי".

לסיום נכתב בהצעת החוק כי "הצעה זו עומדת בדרישת ההסמכה המפורשת ויש בה כדי לקדם ערכים לאומיים חשובים וזכויות חוקתיות כבדות משקל כגון חופש הדת והזכות לאוטונומיה של אלו המבקשים לשמור על הלכות הכשרות במהלך חג הפסח ויוכלו לעשות שימוש בשירותים רפואיים העומדים בדרישות הלכתיות אלו. מנגד, הפגיעה הנגרמת למטופלים המבקשים לאכול חמץ במהלך חג הפסח מצומצמת. ראשית, משום שההצעה לא מחייבת מנהלי מוסדות רפואיים להגביל הכנסת מזון שאינו כשר, וניתן להניח כי מוסדות רפואיים המשרתים בעיקר מטופלים הנמנים על אוכלוסייה זו ימאנו לעשות שימוש בסמכות שההצעה מקנה להם".

"שנית, יש לתת את הדעת לכך שמדובר במגבלה בת כשבוע ימים בלבד, אשר גם במהלכה רשאים המטופלים לצאת את שטחי בית החולים או לגשת לחלקי המוסד שהוקצו מראש לשם מאכל חמץ, הכל כפי שיקבעו מנהלי המוסדות הרפואיים, איש-איש בתחומו בהתאם לצרכי מטופליו הוא. בנסיבות העניין, פשרה זו, ממשיכת דרכה היא של הפשרות הנהוגות מקדמת דנא בין שבטי החברה הישראלית, עומדת בדרישות פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו בהיותה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, נועדה לתכלית ראויה ומידתית, המשקפת כהלכה את האינטרסים והזכויות המעורבים בעניין".