מי שעוקבת קצת אחר מצב הקורונה בארץ, ודאי שמעה כי אתמול, יום שני, היה יום שני ברציפות עם יותר מ-3% חיוביים לנגיף הקורונה. ביום ראשון עמד שיעור החיוביים על 3.3%. לראשונה מאז הסגר השני, הפכו הערים היהודיות, עפולה ומעלות תרשיחא לאדומות.
קריית ביאליק וקריית ים הפכו מצהובות לכתומות, ואילו בת-ים, דימונה, כפר סבא, קריית שמונה וראשון לציון כבר אינן ירוקות – צבען לפי מתווה הרמזור, צהוב.
במספר המונשמים חלה עלייה מדאיגה. לאחר שביום ראשון בבוקר נמסר כי 101 חולי קורונה מחוברים למכונות הנשמה, בבוקר יום שני עדכנו במשרד הבריאות כי 112 מחולי הקורונה מונשמים. בסך הכול, מצבם של 331 חולים מוגדר קשה. 2,917 ישראלים נפטרו מפרוץ המגפה.
בדיון שהתקיים ביום ראשון בקבינט, עמדה על הפרק שורת צעדים כגון סגירת הקניונים והמסחר בחנויות, צמצום הצפיפות בתחבורה הציבורית, בידוד לכל השבים מחו"ל והפסקת הלימודים לפחות בערים האדומות – לנוכח תחזית קודרת של 7,400 נדבקים חדשים ביום בעוד שלושה שבועות.
ראש שירותי הבריאות ד"ר שרון אלרעי-פרייס אמרה בדיון כי בתרחיש האופטימי ביותר לחיסונים – יש להיערך למגפה לפחות עד חודש מרץ: "כל מה שניסינו מבחינת אכיפה לא עובד".
אז אנחנו קוראות את הנתונים, מבינות שיש מגיפה ומבינות גם שצריכים להתחיל ללמוד לחיות איתה, כי היא לא ממש מתכוונת להניח לנו. ומה עושים בנדון? הרי אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר במגיפה שמשביתה משק, מכלה את העסקים והכספים ושולחת את כולנו חזרה אל הבתים.
אין ספק כי כאן עלינו להיות 'אנשים' ופשוט לקחת אחריות אישית. לשים בצד את מלחמות האגו, לשים בצד את אלו שמסיתים נגדנו ופשוט לבחון באופן אישי כיצד אנחנו נשמרות, כיצד נשמור על בני משפחתנו, כיצד נקפיד להתנהג באירועים ולא לטמון את הראש באדמה ולהגיד "אותי הקורונה לא תתפוס". אין לנו את הפריווילגיה הזו כלל וכלל. אם אנחנו בריאות ב"ה, אין זה אומר שלא מחובתנו לשמור גם על אלו שנמצאים בקבוצת סיכון. איני מתייחסת כלל לענייני חוק וכד', אלא נטו על משמעת עצמית, על זהירות מרבית מפני אירועים המוניים, מפני פגישות עם אנשים שאינם בקו הבריאות, ועם ההבנה שבורא עולם נתן לנו גוף ונשמה ועלינו לשמור עליהם ככל יכולתנו, כי אומנם הכל בידי שמים, אך ההשתדלות תמיד בידיים שלנו.
