החום הרב העיק על הבריאה. העיר ג'רבא כולה כמו התכנסה אל תוך עצמה. התושבים נסוגו אל הבתים המוצלים, מבקשים להם מחסה מקרני השמש הלוהטות.
בית המדרש ברובע היהודי של ג'רבא התרוקן אף הוא. המוני תלמידים ערכו הפסקה מהלימוד עם רבם, מעניקים מנוחה למוחם וגופם היגעים. אחר הצהריים, עת יינטו צללי ערב והשמש תתקדם מעט לכיוון מערב, ישובו הנה וימשיכו לשקוד על תלמודם.
נער צעיר אחד לא הלך לביתו. שאול הכהן שמו.
הוא שם פעמיו אל פרדס נאה למראה בקצה העיר. עצי התפוח שבפרדס העניקו צל לראשו של הבחור המתמיד והקלו מעט מעומס החום. הנער ישב בצל העצים ועיין בתלמודו. קושיה חמורה טרדה את מוחו מהבוקר והוא סבר שהישיבה בחיק הטבע תסייע לו לעיין בסוגיה.
הדקות נקפו, הפכו לשעות, ופתרון אין בידו.
השמש כבר לא עמדה ברום הרקיע. היא החלה לנטות לכיוון מערב, רוח בין ערביים קלילה החלה לנשב בחלל, אולם אגלי זיעה נטפו ממצחו של שאול. מוחו הטרוד בקושיה בער ולהט מעמל התורה. הוא ניסה ליישב את הקושיה החמורה בדרכים שונות, אך לא הצליח.
שוב ושוב שינן את יסודות הסוגיה הידועים לו, ניסה למצוא חילוק שיישר את ההדורים ויהווה תירוץ לאמיתה של תורה. אך העלה חרס בידו.
לפתע, כמו משום מקום, צץ מול עיניו רבי צמח הכהן. רבו.
"מורי ורבי", התרגש הנער שאול, "שמא תוכל להסביר לי פשט בסוגיה אותה אני לומד?"
רבי צמח ליטף בעיניו את תלמידו האהוב השוקד על תלמודו בחום היוקד. הוא שמע את הקושיה ובכמה מילים סלל דרך מאירה לאמיתה של תורה בהבנתה. הקושיה החמורה נעלמה!
למחרת בבוקר נאספו התלמידים בבית המדרש כבכל יום. רבי צמח הכהן פתח את השיעור במקום בו עצרו אתמול מחמת החום הלוהט. הוא הקשה את הקושיה והאזין לניסיונות התלמידים לתרצה. זה ניסה בכה וזה ניסה בכה, אולם רבי צמח לא מצא נחת בדבריהם. הוא הוכיח להם מתוך לשונות הסוגיה שהאמת אינה כדבריהם.
לפתע הבחין רבי צמח בתלמידו, שאול, היושב על מקומו רגוע. הדבר כלל לא התאים לשאול המתמיד להישאר שווה נפש לנוכח קושיה כה חמורה.
"שאול יקירי", פנה אליו רבי צמח הכהן בשאלה, "שמא יש ברשותך תירוץ לקושיה בה אנו מתקשים?"
"בוודאי שיש ברשותי תירוץ", נענה שאול בהשתוממות. "שמעתיו אתמול מפי רבנו בכבודו ובעצמו".
"ממני שמעת את התירוץ?!" היה תורו של רבי צמח להשתומם. "היכן???"
"בצל עצי התפוח, בשעת בין ערביים", השיב שאול בהכנעה.
"לא מיניה ולא מקצתיה", שלל רבי צמח את הדברים, "אולם הבה נשמע מה בפיך כדי ליישב את הסוגיה".
שאול נעמד במקומו והחל להרצות את בסיס הסוגיה בשטף. מדגיש נקודות מסוימות ומציב יסודות איתנים. משסיים, ארג במיומנות את חלקי הסוגיה זה לזה והוכיח שהקושיה החמורה נפתרת מאליה.
רבי צמח הכהן ישב הלום על מקומו למספר רגעים, הרהר בחידוש הגאוני שהשמיע רבי שאול הכהן – שלימים היה מגאוני ג'רבא (ח' באייר יום פטירתו) – ואז קם בסערת רגשות ממקומו והכריז: "לא אני הייתי אתמול בפרדס התפוחים. אליהו הנביא ז"ל נגלה בדמותי לשאול – בשל התמדתו העזה בתורה – והאיר את עיניו לאמיתה של תורה" – – –
