יוסף נוטל את שני בניו, מנשה הבכור ואפרים הצעיר ממנו, לקבל ברכה מסבא לפני פטירתו. לאחר שיעקב מוודא שנכדיו הם צדיקים הראויים לברכה מיוחדת, יוסף מעמיד את בניו לפי סדר לידתם, מנשה הבכור מימינו של יעקב ואפרים הצעיר משמאלו של יעקב. יעקב מושיט את ידיו לברכם, אך הופך לפתע את ידיו – הימנית לשמאל והשמאלית לימין.
כך יוצא שעל ראשו של אפרים הצעיר מונחת היד הימנית, ועל ראשו של מנשה הבכור מונחת היד השמאלית ומברכם: "המלאך הגואל אותי מכל רע – יברך את הנערים, וייקרא בהם שמי ושם אבותיי אברהם ויצחק, וידגו לרוב בקרב הארץ".
בשלב זה, מהרהר יוסף שכיון שיעקב כבר לא רואה, צריכים לתקן אותו ולומר לו שאין צורך לשַֹכֵּל את הידיים, הוא נוטל את ידו של יעקב ומנסה להחזירה למקום. יעקב פונה אליו ואומר: "ידעתי בני, ידעתי". למנשה שמור כבודו בתור בכור! אך כרגע, חפץ אני דווקא לברך את אפרים הקטן יותר ביד ימין, כיון שממנו יצאו צדיקים בעתיד.
כאן מוסיף יעקב לברך את חלקה השני של הברכה, שאותה, כך אומר יעקב ליוסף, יברך כל אבא את בניו: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה".
לאורך כל הטקסט מודגש – מנשה הוא הבכור ואפרים הצעיר ממנו. לא בכדי הודגש נתון זה. מדוע אם כן, לאחר שהתברכו מנשה ואפרים בשני חלקי הברכה, חוזרת התורה להדגיש: "וישם את אפרים לפני מנשה"?
שתי מעשיות שאירעו בתקופות זמן שונות אצל מרן הגאון רבי אהרן לייב שטיינמן, יפתחו לנו צוהר להסבר הדברים: איש עסקים נכנס וביקש מהרב עצה, חפץ הוא לקנות רכב חדש ואשתו מתנגדת לכך, שמא יקנאו בהם. אברך צעיר נכנס גם הוא לרב וביקש עצה נגד גאווה.
את שניהם שאל הגראי"ל: "מסכת אחת למדתם על בוריה ויודעים אתם אותה בעל פה?" שניהם השיבו בשלילה.
"אם כן", חתם הרב לכל אחד בתורו, "בך – אין במה לקנא! לך – אין במה להתגאות!"…
בחזרה לאפרים ומנשה. יעקב אבינו מתפעל ממה שראה ברוח קדשו, שלמרות שהקדים את אפרים למנשה והניח עליו את יד ימינו, עדיין לא קינא בו מנשה כלל. לא עלה בדעתו של מנשה חלילה להתמרמר ולומר 'לי משפט הבכורה'. לא זו בלבד, אלא אף אפרים הצעיר לא התגאה חלילה על אחיו הגדול שנדחק מעט הצידה תוך שמפליגים בחשיבותו של אחיו הקטן.
משני בנים צדיקים כאלו, אומר יעקב, יראו הדורות הבאים איך מתנהגים אחים אמיתיים! יברך כל יהודי את בניו בליל שבת שיהיו כאפרים וכמנשה, שלא חטאו חלילה בגאווה או בקנאה, גם כששמו את אפרים לפני מנשה.
• • •
ויש כאן עוד ברכה מיוחדת שניתן לקחת איתנו לחיים:
"בך יברך ישראל" – ברכתו של כל יהודי באשר הוא, "ישימך אלוקים" – גם כאשר זכית וקיבלת מתנת שמים מלמעלה: נתח רוחני גדול בתורה, קידום בעבודה, רווח כספי מופלג, משרה ציבורית חשובה. נזכור תמיד את מה שלימדונו "אפרים ומנשה" – לא להתגאות חלילה על אלו שתחתיך, או חלילה לקנא באלו שמעליך.
