בג"ץ קבע היום (ראשון) כי התיקון לחוק יסוד, שאיפשר הגדלה של התקציב ההמשכי ב-11 מיליארד שקלים – לאחר שבאוגוסט האחרון נדחה המועד האחרון הקבוע בחוק להעברת תקציב בכנסת – הינו "שימוש לרעה בסמכות הכנסת".
בפסק דין בעתירת התנועה לאיכות השלטון נגד התיקון לחוק יסוד, שכונה "פשרת האוזר", קבע בג"ץ כי "בתוך המשבר הפוליטי חסר התקדים שישראל נמצאת בו, נראה שחוקי היסוד ותקציב המדינה הפכו לכלי משחק". בפסק הדין הודגשה הבעייתיות בכך שמצד אחד נמנעים מלאשר תקציב, ומצד שני מכשירים הוצאה ממשלתית, כולל כספים קואליציוניים שמחלוקים כאילו כן יש תקציב.
השופטים אמנם לא ביטלו את החוק, אך עצם הביקורת החריפה על חוק יסוד נחשבת לחריגה, ובנוסף הוציאו השופטים "התראת בטלות" שמזהירה מפני חקיקה דומה בעתיד. אך מאחר ורוב התוספת התקציבית כבר חולקה, ו-2020 הסתיימה, הסתפק בית המשפט באזהרה מפני חקיקה דומה בעתיד, ולא ביטל את חוק היסוד.
ההחלטה התקבלה ברוב קולות על ידי הנשיאה אסתר חיות והשופטים ניל הנדל, יצחק עמית, דפנה ברק-ארז, ענת ברון וג'ורג' קרא. זאת כנגד דעתם של השופטים נעם סולברג, דוד מינץ ויוסף אלרון שסברו כי יש לדחות את העתירה.
שנת 2020 נפתחה מבלי שהכנסת אישרה תקציב מדינה, ועל כן התנהלה הממשלה על פי תקציב המשכי המאפשר לה להוציא בכל חודש סכום של 12/1 מהתקציב השנתי הקודם, וזאת למשך תקופה של 100 ימים מיום כינונה של ממשלה חדשה – שלאחריה, בהיעדר אישור לחוק תקציב, תתפזר הכנסת וייערכו בחירות. על פי חוק יסוד: משק המדינה, התקציב ההמשכי מיועד אך ורק לצורך קיום התחייבויות קודמות, שירותים חיוניים ומטרות שנכללו בתקציב השנתי הקודם שאושר בכנסת.
הממשלה ה-35 הוקמה במאי 2020 ,ובהתאם לחוק-יסוד: הכנסת היה עליה להביא לאישור הכנסת את הצעת חוק התקציב לשנת 2020 עד יום 2020.8.25 .יום קודם לכן – 2020.8.24 – התקבלו שני תיקונים לחוק-יסוד: הכנסת בהוראת שעה, על מנת למנוע את התפזרות הכנסת. ואלו הם: )1 )התיקון הראשון דחה את מועד התפזרות הכנסת ה-23 בשל אי-אישור התקציב לשנת 2020 מיום 2020.8.25 ליום 2020.12.23 ; )2 )התיקון השני הקצה לשימושה של הממשלה סכום של 11 מיליארד שקלים, נוסף על תקרת התקציב ההמשכי, וזאת, בין היתר, לצורך חלוקת כספים קואליציוניים וכספי תמיכות.
לבית המשפט הוגשו עתירות העוסקות בשני התיקונים, אך נוכח התפזרות הכנסת ה-23 ביום 2020.12.23 ,לאחר שגם במועד הנדחה לא אושר התקציב, קבע בית המשפט כי בכל הנוגע לתיקון הראשון לחוק-יסוד: הכנסת )דחיית מועד התפזרות הכנסת(, העתירות הפכו לתיאורטיות.
עמדת שופטי הרוב: לעניין הגדלת תקרת התקציב ההמשכי (התיקון השני) נחלקו הדעות. דעת הרוב קבעה כי אין מדובר בעתירה תיאורטית, וכי מתקיימים בענייננו חריגים המצדיקים קיום דיון בעתירות גם אילו היו הופכות לתיאורטיות. עוד קבעה דעת הרוב כי תיקון לחוק יסוד שמטרתו לעגן חריגה של 11 מיליארד שקלים מהתקציב ההמשכי, עבור שנת כספים מסוימת ולצרכיה של ממשלה ספציפית, לא יכול להוות חלק מפרקי החוקה של מדינת ישראל אף שניתנה לו הכותרת "חוק יסוד".
בהתאם לעמדת שופטי הרוב, הוראת חוק שאינה כללית ואינה יציבה – אין מקומה בחוקה. בית המשפט עמד על כך שהתוספת של 11 מיליארד השקלים נעדרת סימני היכר מזהים המאפיינים נורמה חוקתית. זאת, בין היתר, מכיוון שמדובר בנורמה זמנית ופרסונלית במובן זה שהיא מכוונת כל כולה לפתרון קשיים פוליטיים ספציפיים של ממשלה מסוימת ואינה חלה ביחס לממשלות עתידיות. הימנעות הכנסת והממשלה מאישור תקציב לשנת 2020 ,תוך הכשרת הוצאה ממשלתית משמעותית – שמיועדת, בין היתר, לחלוקת כספים קואליציוניים וכספי תמיכות כאילו אושר תקציב, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם מנגנון התקציב ההמשכי אשר עוגן זה מכבר בחוק יסוד, מהווה – כך נפסק – מקרה מובהק של "שימוש לרעה בסמכות המכוננת", דוקטרינה שהוכרה בעבר בבג"ץ 10/4908 ובבג"ץ 16/8260 בעניין התקציב הדו-שנתי. עם זאת, נוכח העובדה ששנת התקציב 2020 הסתיימה והרוב המוחלט של התוספת הכספית כבר חולק, בית המשפט הסתפק ב"התראת בטלות".
עמדת שופטי המיעוט נ' סולברג, ד' מינץ וי' אלרון: שופטי המיעוט סברו כי אין מקום לקיים דיון תאורטי – שנִ זקו עולה על תועלתו – בהוראת-השעה שעברה מן העולם. אין הצדקה למתן סעד בנוגע לאושיות המשטר החוקתי, ולהתערב באופן תקדימי בחקיקת-יסוד. לגישת שופטי המיעוט, ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד מעוררת שאלות יסודיות במישור הסמכות, והפעלת הביקורת השיפוטית במקרה זה עלולה להתפרש כ-"שימוש שלא לטובה" בסמכות זו. אין מקום לקביעת מבחנים מהותיים לצורך זיהוי של חוק יסוד. צוין כי אל לו לבית המשפט להיכנס לזירה הפוליטית ולקבוע הסדרים חוקתיים המצויים באחריות נבחרי הציבור החבים דין וחשבון לבוחריהם. הבטחת אמון הציבור בשפיטה היא צו השעה, ואין מקום להשיג את גבולה של הכנסת כרשות מכוננת.
התנועה לאיכות השלטון בירכה על ההחלטה ומסרה בתגובה: ״בית המשפט קבע שהיה כאן שימוש לרעה בסמכות״.
ראש האגף הכלכלי בתנועה לאיכות השלטון, עו״ד אריאל ברזילי, שעתר לבג״ץ, אמר בתגובה לפסק הדין: ״בית המשפט קבע היום שהמהלך החמור של ממשלת ישראל להשתמש בשיקולים פוליטיים ואישיים קצרי-טווח בתוך חוקי היסוד והמסגרת המשטרית של מדינת ישראל – בתור מקלט לאדם המנסה להימלט ממחויבותו להסכם קואליציוני – הוא ניצול ציני של כוח פוליטי לרעה".
עוד הוסיף ברזילי, כי ״העובדה שעד היום אין למדינת ישראל תקציב מאושר, בשל תעלולים פוליטיים, היא אירוע חמור ביותר, שאזרחי ישראל משלמים עליו עד היום. נזכיר שאותה פשרה מפורסמת של ח"כ האוזר לכדה את מדינת ישראל ואזרחיה בני ערובה במשבר פוליטי של חוסר אמון בין נתניהו לבין גנץ. בשל חוסר אמון זה, והניסיון להתחמק מהמחויבות להעביר את משרת ראש הממשלה – נרמסה הכנסת, לא הועבר תקציב והוחלט על תוספת של 11 מיליארד ש״ח שהועבר ללא פיקוח הכנסת. מדובר במעשה חמור שאסור שיחזור בשנית. חוקי-היסוד של מדינת ישראל הם לא שבשבת שמשתנה לפי הצורך הקטנוני של גורמים פוליטיים שונים; ואסור שיהיו. כיבוד החוקה הישראלית היא המינימום שנדרש מנבחרי ציבור. אנחנו מברכים על החלטתו האמיצה של רוב בית המשפט לבטל את פשרת האוזר במובן זה שנקבעה ׳התראת בטלות׳ ולקבוע שיש לכבד את כללי המשחק הדמוקרטיים, בכל עת״.
בעתירתה טענה התנועה לאיכות השלטון כי התיקונים לחוק יסוד הכנסת וחוק יסוד משק המדינה אינם חוקתיים, וכי הכנסת השתמשה לרעה בסמכותה. בעתירה מבקשת התנועה מבית המשפט התראת בטלות לגבי שינוי חוקי היסוד, "לנוכח הפגיעה הקשה בעיקרון הפרדת הרשויות והצורך בפיקוח של הכנסת על הממשלה באמצעות התקציב".
