השבוע הטור יכלול וידוי אישי. הזנחתי! הזנחתי פינה מושלמת במרפסת שלי. לא הייתה זו הזנחה פושעת, לא לכלוך ולא פגמים, אם כי לא ראיתי שהיא מושלמת, לא ניצלתי את הפוטנציאל שלה. היא פשוט הייתה שם – ורק ניקינו אותה פעם בשבוע, שבועיים. מלבד הטיפוח הבסיסי, איש לא ניגש אליה. אולי כי לא הייתה סיבה.
לאחרונה קניתי אדנית קטנה של תערובת צמחי נענע (איזה ריח, וואו) שגררה כמעט באופן מידי אדניות נוספות. אחת לפרחים מהממים, עוד אחת לעגבניות שרי, והשלישית לשלישיית צמחי תבלין.
האמת היא שכבר יש לי חשק לצרף אליהן אדניות נוספות. זה כנראה מין חיידק שאם נדבקת בו את שבויה.
ובכל זאת משהו עדיין היה חסר. אז לקחתי רצועת דשא שהייתה זרוקה במדפים בקצה המרפסת – והנחתי על הרצפה סמוך לאדניות. על הדשא הנחתי גזע עץ שמצאתי פעם, לאחר מכן גררתי לשם אדנית דמוי בטון עם צמח כמעט שכוח, שעמדה ללא סיבה באמצע המרפסת, וזה היה כמעט מושלם.
צמוד לדשא הוספתי שורה של אריחי עץ שמתחברים זה לזה בקלות – וזהו.
כעת זו בהחלט הפינה האהובה ביותר במרפסת. ומי שמעוניין לשתות קפה קר או לנשנש פרי כלשהו – מוצא את עצמו שם.
הכותבת מתמחה בעיצוב פנים, מו”ל המחברת המקצועית “לבנות נכון“, המרכזת במקום אחד ניהול משימות נכון, לוח הזמנים, חישוב תקציב בקלות עם טבלאות, סטטוס זמנים ושלבים, אנשי קשר מומלצים, לוח השראה ומוטיבציה.
