יותר מ-4 מיליון אזרחים התחסנו עד כה מפני נגיף הקורונה, ענפי המסחר והתעסוקה החלו הבוקר בהדרגה לפתוח את שעריהם ולחזור לחיים, מערכת החינוך החלה כבר שבוע שעבר בהדרגה לחזור לעצמה, "מדינת ישראל תהיה המדינה הראשונה בעולם שתצא מהקורונה", הבטיח לא מכבר ראש הממשלה בנימין נתניהו בהתרגשות בלתי מוסתרת לנוכח הצלחת 'מבצע החיסונים' של אזרחי ישראל.
מסתבר כי ב'יום שאחרי' כאשר הקורונה תהפוך לנחלת העבר, כאשר העולם יביט ויצעד קדימה, עדיין קרוב ל-5,500 בתי אב במדינת ישראל יתעוררו כל בוקר, יצבטו את עצמם והשאלה כמו תעלה מאליה, "האם זה יכול היה להסתיים אחרת?".
סיפורי האימה, מעוררי החלחלה, ממסדרונות האשפוז בבתי החולים בישראל אינם מפסיקים לנקר ולהציק כל פעם מחדש כאשר בני משפחות 'נפטרי הקורונה' מנסים לשחזר את הרגעים האחרונים בחיי יקיריהם, כאשר רק שעות ספורות לפני שהבשורה הקשה מכל נחתה כמהלומת פטיש על ראשם, הם מנסים בעיני רוחם לחזור שוב ושוב על התמונה בה אבי המשפחה צועד על שני רגליו בבטחה כשהתיק בו הותחבו החפצים האישיים בידו, הישר אל בית המעצר בבית החולים, אשר בשנה האחרונה קיבל את השם "מחלקת קורונה".
מאות אלפי אזרחים במדינת ישראל ימשיכו לשאול את השאלות הקשות אשר ילוו אותם ככל הנראה עד סוף חייהם, מרביתם, את התשובות לשאלות לא יקבלו לעולם, מקצתם, יסרבו להיכנע וילחמו את מלחמת יקירם באמצעות דרישה בלתי מתפשרת להקמת 'ועדת חקירה' לבדיקת 'מחדלי הקורונה' אשר מראש נדונה לכישלון ולאי היענות מצד הממסד.
סביר להניח כי הדרישות להקמת ועדות בדיקה וחקירה ילוו בתגובת נגד בלתי מתפשרת באמצעות מסע יח"צני על ידי בתי החולים ומערכת הבריאות, גם סביר מאוד להניח וזו אכן ההנחה הרווחת, כי מאבק שכזה נדון מראש לכישלון שכן מדוע שבית חולים כזה או אחר ייתן את ראשו לגרדום… כי בתי המשפט לא יתנו יד לעריפת ראשים במערכת הבריאות או במערכת הממשלתית שלחמה את מלחמת חייה שבאה עליה ללא התראה מוקדמת, כאשר היא נדרשה למאבק בנגיף מסתורי שלפתע שיבש ושידד מערכות וותיקות בכל רחבי העולם…
מי בדיוק יידרש לתת הדין ולהניח את המפתחות לנוכח מאבק הרואי שהחל בהפתעה, ללא מוכנות נדרשת ומספקת מבעוד מועד, ללא שלמדע ולעולם הרפואה יהיו את מינימום הכלים הנדרשים להיאבק בנגיף הסיני המסתורי, כאשר אמצעי המאבק בו נרכשו 'תוך כדי תנועה' כדברי ראש הממשלה שנשמעו לא אחת בתחילת המאבק.
יודעים מה? יותר מזה, אנו נותנים לעצמנו את הזכות להמר, כי גם אם באופן מפתיע, ידם של מיעוט אנשי 'המאבק לבדיקת מחדלי הקורונה' תגבר ותהיה על העליונה, ותוקם ועדת חקירה בראשות שופט, הרי שמלבד הסתייגות ומתיחת ביקורת על אנשי הצוות הרפואי והלוגיסטי בבתי החולים, הרי שבכללי, תוצאותיה תהיינה כאלו שמטיבות עם הממסד הרפואי ותדון אותו לזכות לנוכח הנסיבות שבשלו מצאה עצמה המערכת בסחרור שהשלכותיו עלו בחייהם של אלפי בני אדם.
הוטסה ארצה ונפטרה
סיפורים מכמירי לב רבים נשמעו כאמור במרוצת השנה האחרונה על ידי משפחות רבות שיקיריהם נאלצו להתאשפז בבית החולים אם לאחר שחוו קשיי נשימה וירידה מתמשכת בסטורציה או בשל הידרדרות אחרת במצבם הבריאותי, הצד השווה שבהם הייתה הזעקה הבלתי מתפשרת "לא לאשפוז בבתי החולים".
אז בתחילת הדרך באה הזעקה ונימוקה עמה והיא העובדה שבתי החולים טרם ערוכים לטפל בחולי קורונה, מה שגרר בעקבותיו הזנחה בטיפול בחולים שנכנסו והתאשפזו בבית החולים במצב סביר, אך הודות לאי טיפול נאות הידרדר מצבם ועד כדי אבדן חיים, בהמשך רווחה הטענה כי מחלקות הקורונה בבתי החולים מלאים עד אפס מקום, עד כדי שהצוות הרפואי המסור המתזז במסירות ממיטה למיטה אין את הפנאי לתעדף חולים קשים על פני כאלו שמצבם יציב וקל יותר, כאשר התוצאה העגומה לדאבון לב, היא בלתי נמנעת.
הצד השווה שבהם כאמור היא טענת בתי החולים על מחסור בצוותים רפואיים בסדר גדול מספיק בכדי 'להשתלט' על המצב במחלקות הקורונה.
אלא שכאן נכנסת טענת משפחות המאושפזים ולפיו, חולים רבים רשמו הידרדרות במצבם הבריאותי לנוכח העובדה שבתי החולים אוסרים על ביקורי משפחות אצל המאושפזים במחלוקות הקורונה. עשרות תכתובות וואטסאפ שנשלחו על ידי חולי קורונה שאושפזו במחלקות הייעודיות בבתי החולים יעידו על מצוקתם של המאושפזים שזעקו לעזרה מתוך המחלקות הסגורות, באין מושיע, "תצילו אותי, אני אמות בסוף!!!", כתב אחד המאושפזים שהיה במיטב שנותיו ולדאבון לב כבר נמצא בעולם שכלו טוב.
"'אני לא יודע מה עשו לה, הבנתי שניסו להציל את חייה אבל הם אומרים שהם לא הצליחו ואסור לי להגיד לך מה קרה' והיא פורצת בבכי…"
סיפורים מסמרי שיער רבים יישארו עם סימני שאלה תלויים באוויר ויותירו את קרובי 'הרוגי הקורונה' עם צלקות לשנים רבות ועם שימני שאלה תלויים באוויר, כשחלק מאותם משפחות ייאלצו להתמודד מעבר לשאלות המרחפות, גם עם 'תשובות' ו'תירוצים' עגומים ומביכים שקיבלו מהצוות הרפואי שרק הרחיבו את הפצע הפעור בלב המשפחה והעצימו עוד יותר את סימני השאלה אשר יוצגו בפני חברי 'הוועדה לבדיקת מחדלי הקורונה' שככל הנראה דרישה נחרצת זו, תישאר גם היא תלויה באוויר.
אחד הסיפורים שעורר הדים רבים והצליח לעורר זעזוע ולהעלות פעם נוספות את המודעות לסכנה הטמונה לכאורה באשפוז בבתי החולים, התרחש עם הגב' לנגר, אזרחית ישראלית שחלתה בקורונה בזמן שהותה באומן שבאוקראינה.
במהלך אשפוזה בבית החולים באומן נדרשה הגב' לנגר לחמצן וזה הוענק לה באמצעות 'מחולל' ההולם את טיב השירות המוענק בבתי החולים המקומיים באוקראינה. בני משפחתה שדרשו וציפו לקבל עבור אמם את השירות הטוב ביותר, החליטו בעצה אחת לנקוט בצעד הנועז והאמיץ ולהטיסה להמשך קבלת טיפול בישראל.
לאחר השלמת הבירוקרטיה והאישורים הנדרשים ממשרד הבריאות בארץ ובשיתוף יתר הגורמים הרלוונטיים בארץ, גילתה המשפחה כי בעוד עלות טיסה רפואית ממוצעת לארץ עם רופא וכל יתר הדרישות, נעה כבשגרה בסביבות 15,000-18,000$, הרי שהפעם היא תידרש לשכור מטוס ג'מבו 747 של אל-על, רווי בכיסאות נוסעים, מדובר במטוס נוסעים ענק, ולשלם על כך לא פחות מ-55,000$ כדי להטיס אותה.
לאחר שפנתה לעזרת הציבור ובעזרת גיוס המונים הצליחה המשפחה להשיג את הסכום הנדרש שיאפשר להם להחזיר את אימא הביתה.
"אימא שלי הגיעה ארצה כשהיא בהכרה, בריאה ושמחה", מספר ל'בחזית' בנה נחמן שסרטון בו הוא מזהיר את הציבור שלא למהר להתאשפז בבתי החולים בשל מה שאירע לאמו שבר את הרשת. לדבריו, 3 בדיקות קורונה שנעשו לה בבית החולים באומן, לא הותירו מקום לספק, כי כלל התוצאות היו שליליות.
"בדרך לבית חולים היא הרגישה הרבה יותר טוב ממה שהרגישה לפני כן, היא נפטרה לא מהקורונה. היא חלתה בקורונה, היה לה דלקת ריאות, זה היה אמנם לא נעים בלשון המעטה אבל מה שהיא היתה צריכה וכה היה חסר לה במיטת האשפוז ושזה למעשה גרם להידרדרות במצב הוא העובדה שלא היה מי שיעמוד לצידה ויעזור לה להתיישב על המיטה כאשר עצמותיה דרשו התרעננות, לא היה מי שיתן לה ביד את כוס התה או הקפה, מים… לעמוד, לשבת, שכה היו חסרים לה במצבים מסוימים", משחזר נחמן.
"לצערנו מהרגע שהיא נכנסה לבית החולים כאן בישראל ונותקה מהמשפחה, ראינו את המצב שלה מתדרדר ומתדרדר, כשאחי ואחיותיי הגיעו לבית החולים והתאפשר להם לבקר אותה שעה-שעתיים ביום ראינו איך שהמצב שלה מתייצב והיא חזרה לעצמה, ולאחר שהביקור הסתיים ראינו במוחש כיצד מצבה מתדרדר שוב".
"ראינו את אימא שלנו לנגד עינינו כיצד היא דועכת ונעלמת, ממש הולכת למות ויעידו על כך הקלטות הוואטסאפ שהיא שלחה אלי ברגע מצוקה, בה קולה הצרוד נשמע כשהיא זועקת וממש מתחננת לסיוע כשהיא חנוקה מהחמצן, 'אני לא יכולה עם החמצן, אני לא מסוגלת לנשום, הראות מלאות בנוזלים, יש מיטה ריקה לידי, אני רוצה שיעבירו אותי מיטה כדי שאוכל מעט לשבת ולנשום, תפעילו קשרים, תהפכו את בית החולים, תעשו משהו'".
"הכי כואב ומייסר אותנו כבנים לאמא היקרה שלנו הוא העובדה שפשוט לא הצלחנו ברמה הפרקטית לעזור, אפילו לא כבן לאם, אלא כאדם לאדם… ברגע שאימי ע"ה נכנסה לבית החולים ללא שאחי הקטן שהתלווה אליה לאורך כל הטיסה הצטרף אליה, חרצו את דינה למוות".
"המדדים של אימא נפלו אחרי שהיא שהתה 8 שעות במיון תל-השומר כשהיא מתחננת למים, היא הייתה זרוקה ככה בכניסה, כי היא חולת קורונה… בדקו שהדופק בסדר, חוץ מזה לא ענין אותם כלום".
הרגע שהיא נכנסה לבית החולים כאן בישראל ונותקה מהמשפחה, ראינו את המצב שלה מתדרדר ומתדרדר, כשאחי ואחיותיי הגיעו לבית החולים והתאפשר להם לבקר אותה שעה-שעתיים ביום ראינו איך שהמצב שלה מתייצב והיא חזרה לעצמה, ולאחר שהביקור הסתיים ראינו במוחש כיצד מצבה מתדרדר שוב
"ביום רביעי ב-23:00 הגיעה אמי לבית החולים, בלילה התפנו לשבץ אותה במיטת אשפוז במחלקה, רק בשעות הבוקר היא שוחררה מהמיון והועברה למחלקת קורונה וזאת בשל 'סימפטומים' של דלקת ריאות, כלשון הצוות הרפואי".
"על אף שכאמור שלושת בדיקות הקורונה שנעשו באומן יצאו שליליות, הבנו כי יש מקום להחמיר וקיבלנו זאת בהבנה, אלא שאנחנו צמודים אליה כבר שבועיים, האח היה מוכן לקחת על עצמו בידוד, סגר ומלונית וכל מה שיידרש, אלא שבשיא הקרירות והאטימות נאמר לו על ידי הצוות הרפואי, או שאתה לוקח את אמא שלך מכאן או שהיא נכנסת למחלקה ואנחנו נטפל בה – אנחנו יודעים מה העבודה שלנו".
"בלילה הראשון לאחר שהיא אושפזה התקשרה אימא כשהיא בוכייה ואומרת לי 'אני רק רוצה לשתות, השפתיים שלי יבשות בגלל החמצן, אני חייבת להזיז את הכרית, והתשובה שהיא קיבלה היתה 'את בהכרה, הכל בסדר'…"
"לאחר מאמצים מטורפים שעשינו ואחותי הצליחה להיכנס אליה לשעתיים והבינה את הקושי הגדול והעצום עם בגדי המיגון לצד תנאי המחלקה, ואז ראינו שהמדדים שלה שוב חזרו והתייצבו, כעבור שעתיים הגיעה הרופאה והוציאה אותה ונוכחנו כי שוב המדדים נפלו. באותו לילה אימי כמעט הלכה לעולמה לאחר שהחוט של מכשיר החמצן, בגלל התזוזה שלה כנראה נסתם ואז למזלנו הצוות הרפואי נוכח כי המכשיר מצפצף אז הם נזעקו לחדר, חיברו לה מחדש את המכשיר והחזירו לה את החיים… לעוד מספר ימים עד שהם לקחו לה אותם שוב".
נחמן ממשיך לגולל את הרגעים המרטיטים שייצרבו בתודעת המשפחה המורחבת והמאוחדת לעולמי נצח, ניכר שהוא נסער כשהוא נדרש לשחזר פעם נוספת את 'רגע האמת', את הלילה הדרמטי שבתחילתו אמא עוד הייתה חיונית אך סופו….
"בית החולים הציב בפנינו 3 תנאים על מנת שיתאפשר לנו להביא מטפלת לאימא, 1. תעודת מחלים, 2. חייב להיות מישהו בפנים 72 שעות ברצף ללא יכולת לצאת, 3. אחרי שאדם יש לו תעודת מחלים הוא נדרש כעבור 72 שעות לצאת לבידוד של שבועיים, שימו לב! על אף תעודת מחלים. ועם כל זאת בחסדי השם מצאנו אישה שתיאות להיות עמה כל הימים הללו, כשאמי היתה לבד וסעדה אותה בשלושת הימים".
"בבוקר יום שלישי בשעה 10 בבוקר שמענו מהרופא שמצבה של אימא משתפר וכבר דיברו על שחרור לקראת שבת. למרות שהיתה איתה עוזרת, ואחי היה איתה שעתיים עד השעה 17:00 אך מהרגע שהוא עזה המצב שלה החל להידרדר, היא הייתה כך כך עצובה ושפופה מהרחקת הילדים. ניסינו לשיר איתה בוואטסאפ, בערב הסטוראציה שלה החל לרדת ל-64, גם כשהייתה באומן זה היה, ועשיתי איתה תרגילי נשימה וזה הוכיח את עצמה, וכעת שוב, באמצעות שיחת הווידאו בוואטסאפ התחלנו לחזור על אותם תרגילים".
"הרופא מתקשר – החלטנו להרדים אותה"
"אלא שאז נכנס רופא לחדר ובארשת פנים חמורת סבר בישר לה 'המצב שלך מאוד מאוד לא טוב', ואז היא אומרת 'מה עלי לעשות?' והרופא עונה לה 'את חייבת הרדמה כדי שהגוף שלך יתחזק'". לדברי נחמן, "במצב שכזה הרדמה זהו צעד מסוכן מאוד שכן הריאות חדלות מלתפקד במינון הנדרש והדבר כבר הוכח לאורך חודשי הקורונה".
"הרופא מתקשר אלינו בשעה 12 בלילה ואומר "החלטנו להרדים אותה". אימא שלי בוכה שכן היא מבינה את המשמעות של זה, הרגענו ועודדנו אותה כל האחים יחד. דיברנו איתה שיחה אחרונה, בשעה 00:30 היא הורדמה, אני לא יודע באיזה שעה לקחו לנו אותה".
"באותה שעה שהרדימו אותה הוציאו את העוזרת שסעדה אותה החוצה ואף מאוחר יותר, הרופא לא אמר לנו כלום. יותר מזה, כשביקשנו לקבל לידנו את התיק הרפואי, התחמקו מאיתנו עד היום".
"בשעה 02:30 בלילה מתקשר הרופא ומבקש לשוחח עם אחותי, 'יש לי משהו מאוד חשוב לומר לך, תבואי לבית החולים עכשיו, באמצע הלילה, לצערי אני כבר הבנתי מה הכוונה, שוחחתי עם העוזרת שהיתה עמה והיא סיפרה שהחל משעת ההרדמה לא נתנו לה להיכנס לחדר". לדבריה, "'אני לא יודע מה עשו לה, הבנתי שניסו להציל את חייה אבל הם אומרים שהם לא הצליחו ואסור לי להגיד לך מה קרה' והיא פורצת בבכי…"
"ואז הזדעזעתי, היה מדובר מאישה שהרגישה טוב, כשכל מה שהייתה צריכה, היה להידרש לעזרה לוגיסטית, טכנית, בסיסית, קרבת הילדים וזאת על מנת לשפר את מצבה החיוני".
לנגזר זועק בראיון ל'בחזית'" "מה שהורג אנשים, זה החוסר בכוס מים, היחס האנושי, אי הוודאות מפני הבלתי נודע המשתק את האדם, תשומת לב, אני לא רוצה להאשים את הצוות ולומר כי הוא היה בעייתי שכן לא ניתן לדעת אם היחס המשפיל שהביא למות יקירתנו נבע מעומס יתר או כל סיבה אחרת. למעשה כבני משפחה התרשמנו מהצוות שמאוד לבבי ומעניק יחס נאות, אלא שכמה אתה יכול להיות לבבי כאשר אתה כאיש צוות ועוד שניים אחראיים על מחלקה עם 40 חולים", הוא תוהה.
"מה נתנו לאימי בבית החולים? אנטיביוטיקה וחמצן, זהו. מה עם הילדים סביבה? יכולנו לעשות את זה בבית…"
לסיום הוא אומר: "יש ארגון בשם 'חסדי עמרם' לא מכיר את הארגון הזה, זה הדבר שצריך, חמצן, אהבה, עזרה, לשנות תנוחה, לסדר את הכרית ולהחזיר, להרטיב את השפתיים. "לפי מה ששמעתי, בארגון הזה כשמצמידים לחולה קורונה חמצן, יושב אח ולאורך מספר שעות 'מווסת' את כמות החמצן הנדרש כדי שלא ח"ו תצא תקלה מתחת ידו, ואילו בבית החולים, להערכתנו כמובן, חלק חשוב וחיוני זה לא התרחש, דפקו לה חמצן והוויסות כנראה או שלא התרחש או שנכשל".
