נתוני השנה הלועזית שהסתיימה לפני כמעט חודשיים מתחילים לזרום אלינו לאט לאט, נתון אחר נתון משקף לנו את הסביבה הכלכלית בה אנו חיים – מצד אחד אנחנו עדים לצמיחה אדירה בכלכלה הישראלית, ומאידך, אנחנו רואים את הנתונים שנוגעים אלינו, משקי הבית, ושואלים – מתי כל הנתונים המשמחים האלה יחלחלו לכיס שלנו? לאן בסופו של דבר כמויות הכסף האדירות האלה הולכות?
בשבוע האחרון גילינו שבשנה שעברה הצמיחה בישראל היתה אדירה ועמדה על 8.1%, זהו נתון מרשים בכל קנה מידה. אם נסתכל על היצוא שלנו הוא עקף ושבר כל תחזית. הכסף שנכנס לארץ היה רב מתמיד – חברות טכנולוגיה רבות הונפקו בארה"ב, השקעות בקנה מידה עולמי הגיעו לארץ.
בשבוע האחרון שמענו כי אפילו חברת השבבים טאואר, חברה לא גדולה מידי ממגדל העמק, נמכרה לענקית הטכנולוגיה 'אינטל'. החברה נרכשה תמורת 5.4 מיליארד דולר. כלומר מדינת ישראל הכניסה לכיסה בדרך הזו יותר ממיליארד וחצי דולר.
הגרעון הממשלתי שלנו הוא מהנמוכים בעולם ועומד על פחות מ- 4% מהתוצר, כלומר אנחנו נמצאים במצב בו מדינות העולם הרחב יכולים רק לקנא בנו. האינפלציה שלנו אמנם גבוהה מאד מתמיד ומרימה אצלנו תמרור אזהרה אבל היא מהנמוכים בעולם.
החודש האחרון היה חודש מאד מטלטל – מצד הצרכנים הישראלים, אלו שבד"כ שותקים לגל עליית המחירים החלו להתקומם כנגד חברות שהעלו מחירים. החברות שכנגדם התפרץ הזעם לקחו צעד אחורה משום שהבינו את הנזק התדמיתי שעליית המחירים גורמת להם, נזק שגם אם ישפכו מיליארדי שקלים על פרסום ומיתוג לא יצליחו למחוק. אבל המחאה שהתפרצה היתה קטנה ונרגעה מהר מידי.
עדיין כל אחד שהולך לקניות השבועיות שלו ירגיש את עליית המחירים, זה מתבטא גם בכך שאנחנו כבר לא רואים מבצעים. הדלק שלנו עולה הרבה מאד, הרכבים שלנו עולים הרבה יותר בהשוואה למערב, מחירי הדיור שלנו מרקיעי שחקים.
המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל מחמירה מאד עם אזרחי ישראל, היא אינה נותנת מענה ואף מתעלמת לחלוטין מהצורך ומזעקת המשבר. הצעדים היחידים שהטיבו עם הצרכנים היו נקודות זיכוי במס עבור קטינים בגילאי 6-12. אנחנו צריכים ומגיע לנו הרבה יותר מאשר פתיתי הזדהות. הצעדים שהמדינה יכולה להחיל כבר מחר שיעזרו לכולנו הם: הורדת המע"מ – אם הכל מתייקר אין סיבה שהמדינה תגדיל את הכנסותיה על חשבון האזרח.
אנחנו יכולים לראות שהמדינה תוסיף לכיסה כל חודש 3 מיליארד ש"ח הכנסות רק מההתייקרויות האחרונות במשק כגון החשמל, המים, הדלק, מצרכי המזון וכו'. הכספים האלו מגיעים אל המדינה שלא בצדק.
מדינת ישראל היא בין הבודדות בעולם שאינה סובלת ממשבר אנרגיה, לכן מוטל על הממשלה להודיע על ביטול מוחלט של עליית מחירי החשמל. ההתקוממות הגדולה שצריכה לקום היא כנגד הממשלה, אנחנו מרגישים בכיס את עליית מחירי הסחורות, אנחנו רואים מה קורה בשוק הדיור ושואלים לאן זה עוד יגיע? במקום להתעסק בהעלאת המס על חד פעמי ושתיה, במקום להתעסק בלהטיל אשמה על החרדים, מוטב שמשרד האוצר יתחיל לייצר פתרונות ארוכי טווח שיתנו מענה לכלל האוכלוסיות במשק.
את האשמה על יוקר המחיה, הדיור והמס אני מטיל על ממשלות ישראל לדורותיה כולל על הממשלות של אנשי שלומנו. העדר התחרות שנוצר בישראל, מצב שבו יש יבואן אחד או שנים בכל קטגוריה במדינה של מליוני אזרחים הוא דבר פגום ביותר.
המצב בו רשתות השיווק מאדירות את המוצרים שמשלמים להם יותר הוא מצב אבסורדי, המצב בו יש מספר רשתות שיווק מצומצם מאד מאדיר את יוקר המחיה. הרשתות מרשות לעצמם מתחת לאפה של המדינה לתאם מחירים, דבר שגורם למוצרים להיות פחות או יותר באותו מחיר בכל הרשתות. אבסורד משל עצמו.
יש לשבח את הממונה החדשה על התחרות, שמנסה לבער את הנגע הזה, אבל היא אינה השליטה היחידה. ממשלת ישראל צריכה לעודד עסקים קטנים בצורה חזקה יותר, לעודד ולטפח רשתות שיווק חדשות, בנקים חדשים, חברות בניה חדשות. רק עידוד ותמריצים לחברות ועסקים קטנים יגרמו לאנשים לקחת על עצמם סיכון גדול של פתיחת חברות ונטילת אשראי בהיקפים גדולים. כמו כן, הקמה של תחנות כח חדשות, תביא לפתרון מחירי החשמל.
רפורמה במכון התקנים תאפשר תחרות אמיתית בשוק הבניה, תאפשר כניסה של טכנולוגיות חדישות שיאפשרו בניה מאסיבית בזמן קצר מאד. דבר שיאפשר הורדת מחירים.
לסיכומו של דבר, אנחנו כאזרחים רוצים להרגיש שינוי אמיתי בחיים שלנו, רוצים להרגיש שאנחנו עובדים ומרוויחים ולא נחנקים תחת הנטל שהולך וגובר. אנחנו צריכים לדרוש את השינוי ממקבלי ההחלטות וכן גם מאנשי שלומנו בכל תחום ממשלתי, איננו דורשים קצבאות, אנו דורשים רפורמות שיעזרו לנו לחיות בכבוד.
שחר וולף הינו כלכלן ויועץ משכנתאות, ניהל במשך 12 שנים בבנק דיסקונט
