אודה ולא אבוש, עד כמה שאני מנסה ככתב כלכלי להבין את עוצמת משבר הקורונה, מיום ליום אני מגלה יותר ויותר עד כמה אני 'מנותק' מהמציאות. לפעמים אנו חושבים שאנו יודעים הכל, אבל בהמשך מגלים עד כמה השבר נוראי.
ראיתי עסקים נסגרים, שלטי "למסירה" באזורי המסחר המבוקשים ביותר, אבל דפיקה אחת בדלת העבירה בי צמרמורת של ממש.
היה זה אתמול לפנה"צ, כשאני התחלתי עוד יום עבודה שגרתי. בדלת המשרד הופיעה אישה ובפיה משאלה אחת: "יש לכם עבודה בשבילי?", שאלה. "לא משנה מה. מזכירות, הנהלת חשבונות, מכירות, העיקר עבודה".
זה היה הרגע שהבנתי עד כמה משבר הקורונה חמור.
מעטים המקרים בהם אנו נחשפים למראות מהסוג הזה. בעיקר כשמדובר במגזר החרדי הצנוע, שפחות מתאפיין בסיבוב בין משרדים ועסקים בחיפוש עבודה חסר אונים. ההלם הכה בי.
אם יש נקודת אור אחת בסיפור, היא שלמרות הכל, אנו מעדיפים לעשות הכל על מנת להתפרנס בכבוד ולא לבוא לידי מתנת בשר ודם.
• • •
אם לא די בגל הקורונה הראשון, שהספיקה להשבית את המשק, להפוך מיליון ישראלים לדורשי אבטלה, לסגור עסקים, לעצור את התרומות והמלגות בעולם התורה ולהוביל את כולנו לעולם התוהו הכלכלי – הגיע הגל השני.
הגל השני, בשונה מהראשון, מגיע למעסיקים ולעצמאים כשהם בעיצומה של טראומה כלכלית. תוך שהם עסוקים בניסיונות נואשים לשקם את מצבם וחוטפים מכה נוספת שמאיימת על עתידם.
בהנחה ולא נצא בדרך נס מהמשבר הזה, עשוי הגל השני להיות חמור בהרבה. שכן אותם מעסיקים שבחרו ללכת במסלול 'לפנים משורת הדין' ולהעסיק את עובדיהם למרות ההפסדים הכרוכים בכך, מתוך ההנחה כי מדובר במשבר זמני שאוטוטו יחלוף, בזבזו זה מכבר את עודפי התקציב שלהם – וגם הספיקו לחוש את נחת זרועה של הקורונה. כעת, לא ייקחו רבים מהם סיכון.
רבים מהשכירים שהוצאו לחל"ת הפכו למפוטרים, ורבים נוספים צפויים גם הם לצאת לחל"ת ולהצטרף להמון דורשי העבודה. בהיעדר הכנסה, גם הצריכה תרד והגלגל האינסופי הזה הופך למאיים יותר ויותר.
• • •
בראיון לכלי תקשורת מרכזי במדינה, פתח השבוע טכנאי סאונד במתקפה חריפה נגד הממשלה והעומדים בראשה, לאור התמודדותה הכושלת עם המשבר. הדברים החריפים כל כך, שכעורך מהדורת תוכן חרדית לא אוכל לצטטם, הפכו לוויראליים במרשתת והגבירו את הביקורת והזעם המופנה כלפי הממשלה.
כשעצרתי לרגע ותהיתי מה לא נאמר שם, גיליתי עד כמה היה זה חכם שהשר יעקב ליצמן יפרוש ממשרד הבריאות – למרות שאנחנו בעיצומו של משבר. הזעם כבר לא מופנה כלפי החרדים, הכותרות על "השר שלא שמר על הכללים" נעלמו ובינתיים הרווחנו איש עשייה שעושה כל שביכולתו על מנת לפתור את משבר הדיור.
לפעמים צריך להחליף מזג אוויר כדי שנתגעגע לגשם שהפריע לנו לעבוד. כך גם במשבר הקורונה, נדרש היה שר חדש כדי שאת ביצועיו נוכל להשוות לאלה של ליצמן. מבט על אופן התנהלותו של השר הטרי יולי אדלשטיין עם המשבר ומידת הצלחתו הזעומה בהתמודדות עם הנגיף, יוכיח לכל המבקרים הקנטרנים, שליצמן הצליח לעשות את מה שרבים לא מסוגלים לו.
ואולי הגיע הזמן להודות שזה גדול עלינו כבני אדם, ובלתי אפשרי להתמודד עם הקורונה. בסוף בסוף, אין בשר ודם שהוא כל יכול.
